פחדים מבע"ח

שלום ליאת, האחיין שלי בן שנתיים ושלושה חודשים, ילד מתוק, שקט, ומאוד ביישן. לאחרונה שמנו לב שהוא פיתח פחד מכל סוגי בעלי החיים - הוא בוכה כשכלבים מתקרבים אליו ברחוב, הוא בורח כשהוא רואה ציפורים עפות בסביבתו ונראה שכל נוכחות של בעל חיים כלשהו (חתולי רחוב, כלבים של קרובי משפחה וכד') מעוררת בו פחד רב וחרדה. לי נראה שצריך לטפל בזה כמה שיותר מהר כדי שהפחד לא ייתקבע אצלו, אך מה ניתן לעשות? איך מטפלים בפחד מוכלל שכזה? אשמח להכוונתך. יעל

שלום יעל, העצה הטובה ביותר היא, כמובן, לאמץ הביתה כלב או חתול, ולאפשר לילדים לצמוח לצד חיית מחמד אהובה. אני ערה לכך שזו לא תמיד אופציה... כמו מרבית הפחדים, גם הפחד מבע"ח הוא פחד 'נלמד', אותו רוכש הילד תוך צפייה בתגובותיהם והתנהגותם של אחרים. לעיתים קרובות, כאשר כלב מתקרב לילד קטן, מגיב ההורה בספונטניות "אל תפחד, הוא לא עושה כלום!" (או תגובה ברוח דומה). הילד, שעד לאותו רגע לא חשב לקשר בין החיה לפחד, לומד עכשיו שיש כלבים/חתולים/פרפרים/ציפורים מהם צריך או לא צריך לפחד. באופן דומה, הורה שמרים את הילד הקטן שלו על הידיים בכל פעם שכלב מתקרב (כדי שלא יפחד) משדר לו בבלי דעת שיש סכנה בסביבה. בשלב המוקדם בו נמצא האחיין שלך עוד אפשר 'לתקן' את הנזק, פשוט בדרך של הימנעות (ככל האפשר) מאמירות או פעולות מיוחדות בכל פעם שנתקלים בבע"ח. אפשר להמשיך את ההתנהלות כרגיל, מבלי לנסות לשנות את המציאות למען הילד (לא לקשור את הכלב או להרחיקו) אלא להישאר ענייניים, לא לעשות עניין גדול מהפחד, ולא לנסות לשדל את הילד לכלום. הוא יוכל לבחור אם להתקרב או להישאר רחוק, מבלי לקבל על כך תגובות לכאן או לכאן. ניסיונות שידול ופיצוי על 'התגברות' רק מחזקים את הפחד ומתגמלים אותו. בברכה ליאת