פחדים וביישנות אצ ל בן שנתיים

שלום! אני אמא ליובל, ילד בן שנתיים, מקסים נבון מאוד, סקרן ותקשורתי בבית בקרב המשפחה. מאז ומתמיד היה ילד רגיש ודי ביישן, בעיקר בקרב ילדים אחרים, ופתוח יותר עם מבוגרים. לאחרונה כשאנו יוצאים לסביבה שהוא לא מכיר, או שיש סביבו אנשים רבים הוא נצמד אלי חזק, מתבכיין (כלומר, לא ממש בכי אמיתי) ומבקש הביתה. בשבוע שעבר היינו במסיבה בגן שלו (הגן קטן והיה צפוף) והוא התנהג כך, והשבוע זה חזר על עצמו כשהלכנו לשעת סיפור (מקום חדש), למרות שהיו שם רק עוד שני ילדים ושתי אימהות. לאחרונה יש לו הרבה פחדים, מרעשים חזקים כמו שואב אבק או אופנוע שעובר בקרבת מקום, בביקור בים או בבריכה, הוא תופס אותי או את אביו בחזקה, בפחד, ולוקח לו זמן עד שהוא מתחיל להשתחרר ולהנות. כמו שציינתי, הוא הולך לגן, (מספטמבר), בגן הוא כן משתתף ונהנה, אך ההסתגלות היתה קשה וכשנכנסים אנשים שהוא לא מכיר הוא נצמד לגננת. אציין מקבל המון חום ותשומת לב, והרבה זמן איכות גם איתי וגם עם אביו. ההתנהגות הזו קצת מדאיגה אותי ואני לא יודעת למה לייחס אותה וכיצד עלי לנהוג אשמח לשמוע תגובה או עצה תודה!

שלום שירה, תינוקות ופעוטות (ובעצם כולנו) נבדלים אלה מאלה במזג הבסיסי שלהם, ויש מי שנוטים לרגישות וביישנות מטבעם. קצת חייכתי כשציינת שבנך בן השנתיים היה "מאז ומעולם" רגיש וביישן, מאחר והרתיעה מאנשים זרים וממקומות לא מוכרים בשנה וחצי-שנתיים הראשונות היא חלק מהתפתחות נורמלית של ילדים צעירים, ומשקפת - יותר מנטייה אישיותית - שלב התפתחותי תקין. ובכל זאת, יש ילדים שהם באמת רגישים יותר מאחרים, חששנים, ונוטים לתגובתיות ערה יותר במצבים רועשים או הומי אדם. אני נוטה להאמין שבשלב זה מוטב לקבל זאת, ולא להתעקש איתו על פעילויות שמלחיצות אותו מאד, בעיקר אם מדובר בפעילויות 'רשות' כמו הצגות ילדים רועשות או מסיבות המוניות. ברוב המקרים פחדים מהסוג שהזכרת חולפים מעצמם עם הגיל. עד אז, הנוכחות הזמינה שלכם, חיבוק קצר והתנהגות רגילה ושקטה מצדכם, זה כל מה שאפשר לעשות. השתדלו להימנע מפינוק ו'פיצוי' כתגובה לפחדים שלו, כדי לא לתגמל אותם בבלי דעת, ולהגביר את שכיחותם. בהצלחה ליאת