יש לי אמא משוגעת

ולא בצחוק. אני בת 18 ואמא שלי אדם מאוד קשה היא שקרנית פתולוגית ומניםולטיבית היא הופכת את עצמה לקורבן של כולם ותמיד חושבת שמתאגדים נגדה אנחנו 4 בנות ו-2 לא מדברות איתה כבר כמה שנים אחותי השלישית עזבה את הבית לפני שנתיים בגיל 17 ועברה לחבר שלה כי היא לא יכלה לסבול אותה יותר.היא מנסה לשלוט לי על החיים ואני ממש מפתחת אליה שנאה עזה אבא שלי התגרש ממנה מזמן אבל אני לא יכולה לגור איתו מכל מיני סיבות טכניות.אני מרגישה שאני לא מסוגלת לסבול אותה יותר היא ככ משגעת אותי ומציקה לי ומשקרת לי כל הזמן אם אני תופסת אותה על שקר ואומרת שהיא משקרת היא מתחילה לצרוח ולהשתגע ואומרת שזה מה שאחיות שלי לימדו אותי לומר לה ולצלצל לחברות שלי להגיד להן שלא יבואו אלינו יותר וצועקת עליהן לפני שבוע שפכתי עליה כוס מים קרים כי לא יכלתי לשמווע אותה יותר אין לי כסף לעבור ואני לא יכולה להתגייס מסיבות בריאותיות. אני לא יודעת מה לעות אני מפחדת להרביץ לה או משהו היא פשוט בלתי נסבלת והיא לא מודה שיש לה בעיה.

שלום שירן, אמא שלך, ככל הנראה, לא תשתנה (גם אם זו אינה אמת אבסולוטית, מוטב להניח לשאלה זו) ולכן כל שביכולתך לעשות הוא לפעול במרץ לקראת חיים עצמאיים שאינם תלויים בה ובהתנהגותה. חפשי לעצמך עבודה ועשי כל שביכולתך כדי לצאת מהבית, כמו אחיותייך. אני מזכירה לך שלצה"ל אפשר להתנדב, ולשרת כמו כולם. גם זה יכול להיות פיתרון מה, גם אם זמני. ההבנה שלך את אמא כ'פתולוגית' יכולה לעזור - אולי - גם בגיוס מידה של סלחנות כלפיה, ובהימנעות מכל פעולה שיש בה אלימות. אם את מרגישה שהעניינים יוצאים משליטה, פני לטיפול פסיכולוגי ותחסכי לעצמך עוגמות נפש בהווה ובעתיד. בברכה ליאת

אני מאד מבינה ללבך. אמנם אמא שלי לא אלימה ותוקפנית, אך נוטה מאד להתערב בחיי, לפעמים יש לי תחושה שהיא מנסה לחיות את החיים שלי במקום החיים שאין לה. כשאני נרתעת ממנה, היא שוקעת ברחמים עצמיים ומאשימה אותי בכך שאני רוצה שהיא תמות כמה שיותר מהר. מן passive agressive. אני כבר מזמן לא גרה איתה, אני בת 28 ואמא ל-2 תינוקות. אני כן בקשר עם אמא שלי, רואה אותה בערך פעם ב-3 שבועות - חודש. העצה שלי אלייך, כמו שליאת כתבה זה לצמצם את המגע, כך גם תקבלי אפשרות להירגע בין לבין, אם בכלל תרצי אי פעם להיפגש איתה. כמו שאומרים, רחוק מהעין רחוק מהלב.