ילד בן 10 סופר רגיש

שלום, בני בן ה-10 הוא בכור במשפחה ועד לכיתה ג היה תלמיד מצטיין, כשרוני וטוב מזג באופן כללי. השנה, בכיתה ד' הוא נתקף במצבי רוח באופן בלתי צפוי ואז הוא מתכנס בתוך עצמו וננעל והכי גרוע זה שהוא לא מצליח לבטא את התסכול שהוא חש ולתחושתי כועס על עצמו בגלל זה. בנוסף הוא נוטה להיעלב ולכעוס מאוד באינטראקציה עם הסביבה, כשהדברים לא מסתדרים כפי רצונו או לפי סולם הערכים שלו לגבי מהו צדק. הוא רגיש בצורה לא הגיונית והתגובות שלו הן לא בפרופורציה למה שקורה סביבו. התגובות שלו מסתכמות בכעס תסכול והינעלות פנימה - וחוסר יכולת לדבר על מה מפריע לו.ואז הוא פשוט הולך לצד ולא מתקשר. לאורך כל השנה היו התרחשויות כאלה בבי"ס - עם ילדים מהכיתה שלטענתו התעסקו לו עם הדברים שלו כמו שולחן, כסא,קלמר והוא נעלב וכעס על האופן שבעיניו הדבר לא טופל ע"י המורה. באותה מידה בבית אם אבא שלו מרים עליו את הקול בהזדרזות בוקר לבי"ס הוא יכול מאוד להיעלב מטון הדיבור ולהוציא את עצמו מכלל תפקוד - כאילו שהוא נעלם לבפנים ואין עם מי לדבר. נראה לי שהוא זקוק לכלים מעשיים לויסות התגובה הרגשית שלו ולא רק שיחה. בשיחות איתו כשהוא מאוזן הוא הסביר לי שהוא לא יודע איך לא לכעוס או איך להרגיש אחרת.התגובה שלו מזיקה לו כי הוא גם נתקע שם במשך פרק זמן לא קצר במקום להמשיך הלאה. בשיטת שוברים את הכלים ולא משחקים - במקום להתמודד עם התחושות שלו הוא כאילו לא מסוגל להכיל אותן ומזיז את עצמו הצידה. וזו השאלה הראשונה שלי, איזה סוג טיפןל יכול להתאים, האם את מכירה את שיטת "תרגילי המח" והאם לדעתך היא יכולה לעזור - משהו שלא מבוסס רק על שיחות אלא גם על ארגז כלים מעשי. דבר נוסף שמטריד אותי בקשר אליו זה השעות הרבות שהוא מקדיש לקריאת ספרים. כמובן שידוע שקיאה היא דבר טוב אבל הוא קורא שעות על גבי שעות במשך ימים שלמים ואני תוהה אם זה לא בריחה והתנתקות מהתמודדות עם המציאות באופן כללי. הוא קורא שטוב לו כשהוא מצוברח בכל מצב שהוא (הוא יכול להוציא 16 ספרים מהספריה ביום חמישי ועד יום שבת לסיים את כולם ולהתחיל לקרוא אותם שוב) אודה לתשובתך, מיה.

שלום מיה, קשה 'לשים את האצבע' במדוייק על מוקד המצוקה של הילד, ואני מרגישה שיש צורך במידע נוסף כדי לנסח אמירה אחראית על אופי הטיפול המומלץ. אפשר להניח בזהירות, שעיקר הקושי הוא בזירה החברתית, בהבנת הקודים החברתיים ובפירוש הסיטואציה החברתית והבינאישית. אפשר שהמופע הבעייתי הזה קשור, באמת, לקושי שלו לווסת את רגשותיו, ועל כך - כמובן - אפשר וצריך לעבוד בטיפול. איני יודעת למה כוונתך בשיטת 'תרגילי המוח'. ההמלצה שלי היא על פנייה לפסיכולוג ילדים קליני שעובד גם באורינטציה קוגניטיבית התנהגותית. בהצלחה ליאת