פרידה מהכלבה

הי ליאת , מה שלומך? אני רוצה להתייעץ איתך בנושא חשוב. היתה לנו כלבה מאד חולה וטיפלנו בה זמן רב. הילדים היו שותפים מלאים לטיפול בה ולכך שהיא חולה. היא היתה מפרקסת והם היו שמים עליה את ידיהם כדי שהיא לא תיהיה לבד. לפני שלושה שבועות, הכלבה פרקסה שעות רבות ובבוקר לא זיהתה את הילדים. למעשה הלכנו להרדים אותה כי היה מאד קשה לראות איך היא סובלת. העניין הוא שהילדים מאד מאד אוהבים אותה. אמרנו להם שהיא מאושפזת. לבן הבכור גילינו השבוע את שקרה לה. האמצעית לא שואלת עליה יותר מדי . אני מקפידה להגיד לפחות שלוש פעמים בשבוע שדיברתי עם הוטרינר והוא אמר שהמצב שלה קשה ומתדרדר. העניין הוא שביתי הקטנה, בת 5 וחצי מאד אהבה אותה. אני יודעת שהיא מאד מתגעגעת אליה וגם בוכה 'ללא הסבר'. אני מוצאת אותה מתיישבת על המקום שהכלבה היתה מתיישבת והיא גם אומרת שהיא מתגעגעת אליה. אני לא יודעת איך לספר לה שהיא יותר לא תחזור ושהיא מתה. ברקע היא בחודש זה מסיימת גן בו היתה שנתיים ועוברת לגן אחר. יש לה יותר מדי פרידות אבל מהכלבה היא לא נפרדה באמת. מה את אומרת? איך לעשות את התהליך שיהיה הכי קל/ נכון וכמובן שיהיה מקום לבטא את המצוקה והבכי שלה? אני חשבתי למתוח את זה אפילו עד לסוף החופש הגדול, אבל מצד שני דומה שהקטנה ממש מתענה ומבקשת לנסוע לראות אותה. תודה מראש ניבה

שלום ניבה, צר לי על החוויה הקשה שנאלצתם לעבור, ואני משתתפת בצערכם על מות כלבתכם האהובה. למרבה הצער, מוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, והניסיון לבודד את הילדים מנוכחותו אינו מומלץ, שכן הוא יוצר חרדה, תחושת אי וודאות, וקשיים עתידיים בהסתגלות לאובדנים ומוות. כדי לא לחזור על עצמי, העתקתי עבורך תשובות לשאלות קודמות בנושא, מהן תוכלי אולי לקבל עזרה שרלוונטית לכם. אם יהיו לך שאלות נוספות את תמיד מוזמנת. הנה - מותה של חיית מחמד אהובה הוא דבר עצוב מאד, אך הוא חלק מהחיים. ילד בן 7 יכול לשמוע את הדברים כהווייתם, תוך ציון העובדה המצערת שמותו של החתול היה מפתיע וטרם זמנו. במידה ולווטרינר יש הסבר הגיוני כלשהו לאירוע, כדאי לשתף בכך את הילד, ולהדגיש שדברים כאלה קורים לפעמים. יש לאפשר לילד לשאול שאלות, ולהשתדל להשיב עליהם באופן אמיתי ומכבד. ניסיונות להסתיר את האמת או לייפות אותה, עלולים ליצור חרדה גדולה יותר, ותחושה שמשהו איום ונורא קרה מחוץ לתודעתו. האמת, במקרה כזה, היא ההסבר הטוב והנכון, גם אם יש לה מחיר רגשי זמני. אפשר לעודד את הילד לביטויים רגשיים, כמו בכי, צער, וגעגועים לחיה האהובה. רצוי לא לדבר בשלב זה על תחליף לחתול המת, ולאפשר לילד להתגבר בקצב שלו על האובדן. *** פרידה מחיית מחמד, גם כשהיא בנסיבות עצובות כשלכם, היא דרך טבעית ונכונה להתוודע אל נושא המוות, ואל העובדה שהוא מלווה את החיים ומעניק להם משמעות. אני חושבת שילד בגיל שלוש עדיין אינו יכול להבין לגמרי את רעיון המתת החסד. תפיסת המוסר של ילדים כה צעירים היא פשטנית למדי, וקשה להם (וגם לחלק מהמבוגרים) להבין את מורכבות העניין, הכורכת "המתה" ו"חסד" בפעולה אחת. לכן, אפשר להסביר ולומר שלקחתם את הכלב לווטרינר כי ("כמו שראית") הוא היה זקן וחולה מאד, וכל הניסיונות להצילו לא הצליחו, והוא מת. כדאי להדגיש את הרעיון שמי שמת לא מרגיש שום דבר ולא כואב לו כלום. תוכלו לספר לו שאתם עומדים לקבור את הכלב באדמה, ושתאפשרו לו לראות את הקבר. אפשר לחסוך לו את הקבורה עצמה, אך לאפשר לו להשתתף בטקס קטן שתעשו מעט אח"כ בנוכחותו. היתרון הגדול בהמתת-חסד הוא, בין היתר, היכולת להיפרד כמו שצריך מהאהוב שלנו, וכדאי להכין את הילד לרעיון הפרידה ("הכלב שלנו זקן וחולה מאד, והוא כנראה ימות בקרוב. אבל היו לו חיים טובים והיה לנו נורא כייף ביחד. בטח נורא נתגעגע אליו"). בעיני, לא כדאי לקחת אותו איתכם לווטרינר, וגם לא לקשור בין "הרדמה" ומוות. עדיף לעשות את כל זה כשהוא אצל סבתא או בגן, ולהציב לו עובדה מוגמרת, כאמור אחרי הכנה קצרה (של מס' ימים עד שבוע). ללא ספק אתם עומדים בפני מהלך מכאיב ולא פשוט גם עבורכם, ואין לי אלא להביע את השתתפותי הכנה. אודה לך אם תוכלי לשתף אותנו בהמשך, ולספר עוד על החוויה ועל איך התמודדתם איתה. *** השאלה שלך לא מצחיקה כלל. אדרבא, היא מעמתת אותנו עם אחת הדילמות החשובות בחיינו כהורים - האם ובאיזו דרך להפגיש את הילדים הצעירים עם רעיון המוות. מותה של חיית מחמד - עצוב ככל שיהיה - הוא הזדמנות מצויינת וטבעית להעלות את הנושא, ולטפל בו בזהירות, בהתאם ליכולת ההבנה של הילד. ילדייך שניהם כבר מודעים, יש להניח, לקיומו של המוות. ילדים נתקלים בבעלי חיים מתים כל הזמן. הם נתקלים בחתול שנדרס, בנמלה שנרמסה (בכוונה או בשוגג) תחת סוליית הנעל, בג'וק שריססנו למוות, וכד'. אני ממליצה להתייחס אל מותו של הדג בצורה עניינית. להסביר לילדים שהדג מת, כמו כל בעלי החיים בטבע. תוכלו לציין שמי שמת אינו חש דבר, לא כואב לו שום דבר, וזה עצוב למי שאהב אותו ונפרד ממנו. (רצוי להימנע מהסברים מעורפלים על 'עלייה לשמיים' וכיוב'). כאשר אנחנו נשארים ענייניים וברורים, הילדים בדר"כ מאמצים גישה דומה, הגם שייתכנו ביטויי רגש טבעיים ולגיטימיים. אני סבורה שדג חדש כדאי להביא רק לאחר זמן מה, כדי לאפשר לילדים להפנים את רעיון הפרידה והאובדן. בברכת חיים טובים וארוכים לכולנו *** אובדנים הם חלק בלתי נפרד מחיינו, ואובדן חיית מחמד אהובה יכול להיחוות כאבל לכל דבר. הדאגה הרבה שלך, משקפת את ההבנה הזו, ואני מקווה שתצליחו להעניק את התמיכה והחמימות הנדרשים בעת כזו. הבכי המר אותו הדגשת כל כך נראה תואם מאד למצב, וככזה - אינו מדאיג. אני מציעה להתייעץ עמה בשאלת הקבורה ולנסות לכבד את רצונה ככל האפשר. בין שתי האפשרויות שהזכרת (חצר הבית או כמה שיותר רחוק) יש תווך גדול, ואולי אפשר להציע פשרה, כמו, למשל, בקרבת מקום, אך לא ממש בגבולות החצר. כפי שהעניינים נראים כרגע, כשהכל עוד כל כך טרי וכאוב, התגובות שלה אינן חורגות מהמצופה, ולכן מוקדם לדאוג מהשלכות נפשיות יוצאות דופן. עד 120 ליאת

הי ליאת , תודה על תגובתך. סיפרנו לה וזה היה עצוב ומרגש כאחד לראות בכי אחר מכל הבכי שראינו עד היום. בכי על אובדן . תודה , עזרת לי ניבה