ג

000000ככחחלחיךחלחךלחלך0דגעדגעדגעדע הי ליאת . התינוקת שלי בת 8 חודשים לפני כשבוע נגמלה מהנקה. היא נמצאת במשפחתון שם למדה לשתות מבקבוק ממני סירבה במשך 8 חודשים ורק לאחרונה הסכימה לקחת ממני ולכן הפסקתי את ההנקה(היי00000תי מניקה אותה בצהרים, ערב ולילה, ולפני הגמילה בערב ובלילה.) מה שקורה מאז שהפסקתי להניק כאשר אני מניחה אותה במיטתה שתישן היא בוכה ומשתגעת שלא אעזוב את החדר ממש בכי היסטרי, היא הייתה רגילה להירדם עלי תוך כדי הנקה ואם לא הייתי מנדנדת את מיטתה או דופקת לה בגב כי היא אף פעם לא מצליחה להירדם לבד מהיותה תינוקת הייתי מנסה יוצאת מהחדר מיליון פעם והיא לא הייתה מצליחה להירדם ומקטרת וקצת בוכה אבל מאז שהפסקתי להניק היא ממש צורחת גם אחרי שנירדמת היא מתעוררת אחרי חצי שעה בבכי היסטרי, אני מקשרת את זה להפסקת ההנקה ולכך שיוצא לה שיניים . איך אפשר לגרום לה להירדם לבד? ניסיתי את שיטת 5 הדקות אך גם זה לא עבד. גם עם בני הגדול היו לי את הבעיות שינה האלה והינו ישנים לידו שעות עד שהיה נרדם ורק לקראת גיל שנתיים הצלחנו לגרום לו להירדם לבד במיטתו ואלו היו שנתיים מתישות ואין לי כוח לחזור על כך. הרבה פעמים אני פשוט מרימה אותה מחבקת ומנשקת אותה ולפעמים זה עוזר לה, אולי חסר לה החום גוף שלי, אני ממש מתוסכלת מזה כואב לי עליה כאילו עשיתי לה עוול אבל הרגשתי שאני לא יכולה להניק יותר. בנוסף היא ישנה איתנו בחדרינו ואני לא מעבירה אותה לחדר של אחיה כי הם יעירו אחד את השני, היא מתעוררת מכל רעש הכי קטן שיש....ולפעמים הוא קם ובוכה או צריך לשירותים וזה מעיר אותה אפילו שהיא בחדר שלנו.... מה את ממליצה לעשות? נמאס גם לנדנד אותה כל לילה שעות , האם להעביר אותה חדר?

שלום רב, ראשית, הרשי לי לברך אותך לרגל הגמילה. זוהי אבן-דרך משמעותית, וכל הכבוד לך על ההתמסרות לתהליך ההנקה וגם על היכולת לסיים אותו. אני חושבת שהגמילה מההנקה יכולה להיחוות כמיני-משבר, גם אצל התינוק וגם אצל האם, ובהחלט אפשר שזה ייקח קצת זמן עד שיימצא האיזון מחדש. כמו שאת מציינת, מדובר במהלך חד-צדדי, המעורר אצל האם לא מעט רגשות סותרים: שמחה והקלה, אך גם דאגה, אשמה או כעס. אני מציעה לך לא לשפוט את עצמך על התחושות האלה, מצד אחד, אך גם לא לאפשר להן לנהל אותך. כרגע חשוב לפעול ברגישות, לאפשר לבתך את ההיפרדות ההדרגתית מחום גופך, תוך שאת נשארת קרובה ונוכחת בשעת ההשכבה, אך לא מוציאה אותה שוב ושוב ממיטתה. הישארי לצד מיטתה, תוכלי לנענע קצת או ללטף, אך לא להוציאה מהמיטה. כרגע, אתם בתוך תהליך הגמילה, ויש להתחשב בשינוי החד בהרגלי ההירדמות שלה. בעוד מס' ימים, לאחר שתבין שאינך מתכוונת לחזור ולהניק אותה, אפשר יהיה להתחיל לצמצם את זמן הישיבה על ידה, ולתת לה להירגע לבד. אל תשכחי שהזמן פועל לטובה גם עלייך, מפחית את תחושות האשמה, ומאפשר לך לפעול באופן יותר שקול. ההחלטה אם להעביר אותה לחדר אחר אינה 'פסיכולוגית' מובהקת, וכרגע "מותר" לך להפעיל שיקולים של נוחות ועלות-תועלת. פעלי בהתאם לתחושות הבטן שלך בשאלה זו, כשהמגמה היא לפעול בהדרגה לכינון תחושת אינטימיות וזוגיות שלכם, בחדר ללא נוכחות ילדים. ולסיום - הורים לילדים קטנים יודעים שלזמן מה (לפעמים חודשים ולפעמים שנים) הם צריכים להיות מוכנים ללילות "לא משהו". נסי ללמוד מטעויות העבר, ולשכלל את יכולת ההתמודדות שלך. אני מאמינה שבפעם השנייה מצליחים יותר :-)) ליל מנוחה ליאת