אי התמודדות עם תסכולים

שלום רב, בני בן החמש וחצי מתקשה מאוד להתמודד עם תסכולים. כאשר דברים משתבשים ולא מתרחשים כפי שתכנן הוא פורץ בבכי או מגיב באלימות. זה יכול לבוא לידי ביטוי כשהוא מפסיד במשחק או כשלא רוצים לשחק במשחק שהוא הציע או אפילו כשנופל לו הכריך על הריצפה. הוא עצמו חש מבוייש מההתנהגות שלו ואחרי שהוא מגיב כך הוא נוטה להיות עצוב ומרוחק. כיצד אפשר לעזור לו? רחלי

שלום רחלי, היכולת להתמודד עם תסכולים מתפתחת בהדרגה, כשביטויי הזעם והאכזבה הולכים ומתעדנים. כדי שזה יקרה, הילד צריך לפגוש מידות מתונות של תסכול, להצליח להתמודד איתן טוב, ולקבל על כך עידוד ושבח. כאשר אנחנו מפנקים ילד, נותנים לו את כל מבוקשו או נמנעים מעימות איתו, אנחנו למעשה חוסכים ממנו את ההזדמנות ללמוד איפוק והתחשבות, ויוצרים אצלו תחושה מוטעית, שהעולם יהיה תמיד מתחשב כלפיו. כך, המציאות טופחת על פניו בעוצמה, והתקפי הזעם הופכים עוצמתיים בהתאם. לכן, הדרך הטובה לעזור במקרה כזה, היא דרך של הצבת גבולות נאותה ברמת היומיום, וניסיונות למתן את רמות התסכול שלו בזמן 'פיצוץ', בניסיונות לתת תוקף לתחושותיו ("זה באמת לא כייף להפסיד") עידוד ("אתה ילד חכם ובוגר, וכמו כולנו לפעמים מפסיד, אבל המון פעמים גם מנצח") והסחת דעת ("בוא נראה אם נוכל לשחק עכשיו במשהו אחר, כי נורא נעים לשחק איתך"). גם ברגעים בהם הוא מתבייש לאחר מעשה, אפשר להשתמש ללמידה כזו, ולהגיד משהו כמו "ראיתי שכעסת נורא קודם. זה כנראה היה באמת נורא קשה בשבילך. אתה רוצה שנחשוב איך אפשר לכעוס בדרך אחרת?"). אם את חוששת שלא תצליחי לבד, פני להדרכת הורים להכוונה יותר מותאמת. בהצלחה ליאת

המון תודה אני איישם את כל מה שהצעת