פחדים אצל בן 5

שלום, מיזה כחודש ימים, בני בן ה- 5 פוחד ללכת לישון לבד. מדמיין שיש דמויות מסדרות שמתחבאות מתחת למיטה שלו (סדרות לילדים). הוא פוחד מאיש רע שיכנס לבית ועוד דברים שרק הדימיון שלו יכול להמציא. לא פעם הוא מתעורר מבועת כולו שחלם חלום רע. אני תמיד ניגשת אליו ויושבת לידו עד שהוא נרדם בחזרה (לפעמים הוא כל כך מבוהל שלוקח לו שעתיים עד שהוא מצליח להרדם שוב). מתוך ענין חינוכי אני לא לוקחת אותו למיטה שלי. בגלל שנשארה לו טראומה מחלומות רעים. כל לילה הוא מראה סימני חרדה. כל רעש הכי קטן הוא שואל "אימא מה זה הרעש הזה"? וכו. הוא דורש שנבדוק שכל הבית סגור, שאין אף אחד מאחרי הדלת של החדר שלו. דואגים להשאיר מספר נורות דולקות בבית והכי חשוב אני דואגת להגיד לו "אין לך מה לדאוג אימא תמיד שומרת עליך". וכך אנחנו עוברים מידי לילה בלילה. מספרות מקצועית על התפתחות הילד, קראתי שילדים בגילו יכולים לפחד מכל מיני דברים, כי יש להם קושי להבדיל בין מציאות לדימיון, למרות שכאשר הוא פוחד ממשהו הוא יודע להגיד לי שזה בדימיון שלו ושהוא יודע שזה לא קיים - אבל בכל זאת הוא פוחד. משיחה עם חברות נאמר לי שזה לא טוב שאני עושה איתו סיבוב בבית ובודקת שהכל סגור וכשורה. האם יש אמת בדבר? האם אני באמת מחזקת לו את הפחדים? אבל מצד שני כיצד עלי לנהוג ? חלק מתהליך ההרגעות שלו זה הבדיקה שאנחנו עושים בבית לפני השינה. יש לי מספר שאלות: האם אני נוהגת נכון? האם אכן תופעה זו שכיחה בגיל הזה? באיזה גיל זה עובר? האם זה דורש התייחסות אחרת מצידי? אודה לך על תשובתך . בברכה קרן

שלום קרן, ילדים בני חמש אכן מתקשים להבחין בין מציאות ודמיון, וגם אם הם מבינים ואומרים שאין "באמת" מפלצות, עם רדת הערב יהיה להם הרבה יותר קשה להשתכנע בכך. מסיבה זו, באמת אין טעם לנסות לדבר אל ההיגיון, ומוטב לתת לילד תחושה של שליטה, ורעיונות כיצד להתגבר על המפלצת או - מוטב - להתיידד איתה. אם סיבוב ה'סגירות' שלכם מצליח לתת לו תחושת שליטה וביטחון, איני רואה בכך כל רע. אני חושבת שאני מבינה מה מקור ההתנגדות של חברותייך. יתכן שהן רואות בכך מתן אישוש לתחושת הסכנה הבלתי רציונלית שלו. אלא שפחדים וחרדות נוטים שלא להתרשם מקולו של ההיגיון, ונדמה לי שבמקום להתווכח איתו אם יש או אין סכנה, מוטב לתת לו לחוש מוגן ובטוח. כדי לא להגיע למצב שהחרדה שלו תשתק את הבית, תהפוך אותו למבצר, ותפעיל אותך בלי סוף, חשוב לפעול בהדרגה להעברת האחריות אליו, ולמציאת דרכים שיאפשרו לו תחושת שליטה ויכולת גם בלעדייך. התופעה אכן שכיחה בגיל זה, ואם תפעלי לצמצום הרווחים המשניים מן הפחד סביר שהם ייעלמו בהדרגה. בברכה ליאת