ילד בן 5.5 שמאיים לפגוע בעצמו

שלום, אני אמא לשני בנים בני 5.5 ו3.5,הבן הגדול ילד חכם מאוד ואינטלגנטי שלדעתי רגיש מהממוצע. חשוב לי לצין שאני מרעיפה עליו המון שבחים וחיזוקים חיובים כמעט על כל דבר שהוא עושה(אני מרגישה שחשוב לו קבל אותם). כאשר כועסים עליו או כאשר הוא לא מצליח בפעולה כלשהי הוא מאיים לפגוע בעצמו("אני אצה לכביש ומכונית תדרוס אותי,חבל שאני לא מת,אני טיפש.."....),כאשר פעם הוא אפילו הטיח את ראשו בריצפה וכששאלו מדוע עשה כן,"ענה אני רוצה שהראש שלי יתפוצץ ואני אמות".בהתחלה הייתי מתרגשת מאוד גם בוכה(כמובן שלא בנוכחותו) ומסבירה לו כמה אנו אוהבים אותו וכמה חשוב לנו שלא ייפגע.כאשר בשלב מאוחר יותר איימתי שאם ידבר כך שוב אעניש אותו. זה עזר לתקופה וכעת חוזר על עצמו.מיותר לציין עד כמה הדבר מפחיד אותי . כמו כן סובל מהתקפי קינאה מיותרים לאחיו.למשל, כאשר מביאים לו ולאחיו לא משנה מה (ממתקים,צעצועים...)הוא חייב לראות מה קיבל אחיו ולהחליף איתו גם כאשר מדובר באותו המוצר בדיוק ואם אחיו לא מעוניין בכך הוא מתחיל לצעוק ולבכות. .אנא המליצו לי על טיפול מתאים

שלום צילה, אחת המיומנויות החשובות ביותר בקשר בינאישי בכלל, וקשרי הורה-ילד בפרט, היא היכולת לתת תוקף (ו?ולידציה) לרגשותיו של האחר, ללא שיפוטיות או ביקורת. כשהילד שלנו אומר שהוא רוצה למות, זה מבהיל נורא ובצדק. אבל חשוב לזכור שהאמירה הזו, היא - לפני הכל - דרך לאותת לנו שכרגע הוא נורא סובל, נורא קשה לו, והחוויה שלו (גם אם זה בגלל משהו שנראה לנו שטותי מאד) היא בלתי נסבלת. כאשר הסביבה מגיבה לאיתות הזה בחוסר אמון ("מה רע לך?"), בחוסר הבנה ("תראה את חצי הכוס המלאה") או בחוסר רגישות ("אם תעשה זאת שוב תקבל עונש"), תחושת המצוקה מתגברת, ונוספת עליה גם תחושה של בדידות ("אף אחד לא מבין אותי"). לכן, כאשר הוא מדבר על רצון למות, או חובט את ראשו בחוזקה, תוכלי לומר שאת רואה כמה הוא עצוב/כאוב/מתוסכל/מאוכזב וכו', ושתשמחי לעזור לו. אפשר לשאול מפורשות "יש משהו שאפשר לעשות כדי שתרגיש קצת יותר טוב?". איום באובדנות אצל ילדים יכול להיות קשור או לתגובה העוצמתית שזה מפיק מההורה, או לחוויה שלא מספיק רואים/מאמינים כמה קשה לי. נסי לבחון אם יש משהו בדברים שמדבר אליך, ולפעול בהתאם. אם קשה לך לבד, תוכלי להיעזר בהדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים קליני. בשמחות ליאת