בן 7 פוחד מכישלון

הפחד מכישלון מרפה את ידיו. הוא לא מוכן לשחק משחקי קופסה כי הוא עלול להפסיד. חזק וטוב בכדורגל אך נמנע מספורטים אחרים כי שם הוא פחות ממצויין. כמו כדורסל וג'ודו. מאוד תחרותי ורוצה להצליח ולהיות ראשון אך הפחד מכישלון משתק אותו והוא לא מוכן להתנסות בדברים חדשים בגלל זה. איך הופכים את התכונה של התחרותיות וההישגיות לממנפת? אני מרגישה שזאת תכונה שיכולה להיות טובה לחיים אך מהצד השני בו בני נמצא היא יכולה לתקוע אותו והוא לא יתקדם.

שלום שירה, את מאד צודקת. הישגיות היא תכונה טובה וחשובה בעולם המערבי המקדש הצלחות והישגים, אך היא יכולה להפוך חרב פיפיות כשהיא קיצונית ובלתי מתפשרת. כהורים, עלינו למצוא את האיזון העדין בין עידוד ודרבון להצלחה, לבין המסר המרגיע, המאותת לילד כי הוא אהוב ומוערך כפי שהוא. ילדים נבונים רגישים מאד למסרים ישירים ועקיפים, גלויים וסמויים, המועברים להם מסוכני החיברות שלהם. גם אם נגיד להם יום ולילה שלא נורא להפסיד, הם לא יוכלו להחמיץ את זיק הגאווה והאור בעינינו כל אימת שהם מצטיינים, מגיעים ראשונים או זוכים בתפקיד הראשי. לכן, חשוב שנאפק את תגובותינו, נתפעל ממאמץ, התמדה וחתירה לקראת מטרות, יותר מאשר מתוצרים. חשוב שנוכל לתת דוגמא אישית, כמודל התנהגותי להתמודדות עם אכזבה וכישלון, וליכולת ליהנות ממשחק בצוותא, גם אם אין בו מנצחים ומפסידים. חשוב להכיר בכך שבמידה רבה, תחרותיות והישגיות - גם אם לא ממש נולדנו איתן- מקבלות מעמד של תכונות אישיות יציבות למדי, שהיכולת להשפיע עליהן מתונה. ובכל זאת, כדי למנוע מהילד שיתוק והימנעות, שווה להתאמץ בכיוון. בהצלחה ליאת