בן 6 שקשור מאוד לאמא

שלום, יש לי בן בגיל 6 שמאוד קשור אלי-אני חושבת יותר מהמקובל. הוא ילד מאוד חברותי ועל פניו נראה מלא ביטחון. יש לו הרבה חברים כל יום כמעט באים אליו חברים ותמיד בפיקניקים ובטיולים שאנחנו עושים נראה כאילו הוא המנהיג וכולם הולכים אחריו ונמצאים סביבו. הוא ילד גיבור כזה, לא בוכה אם הוא נופל או נפצע רק שמאוד מאוד כואב לו, ילד שמתגבר מהר - ילד ממש בוגר!!! הבעיה היא שהוא מאוד קשור אלי ואם אני לא לידו הוא מאבד ביטחון. למשל במסיבות יום הולדת הוא לא נותן לי אף פעם ללכת, בחוגים שלו הוא לא נותן לי ללכת ולחזור אחרי שעה, וגם אם אני נמצאת תמיד הוא מסתכל ומוודא שהוא רואה אותי ושואל אותי לפני איפה אני יושבת ושאני לא אזוז. ואם לרגע קמתי והוא לא ראה אותי ונבהל הוא מסוגל לבוא אלי בעיניים דומעות לקראת בכי ולשאול איפה היית חיפשתי אותך. פעם אחת היינו בגינה וישבתי על ספסל והוא שיחק כדורגל עם חברים לידי. ואז קמתי עם הבת שלי לנדנדה - מרחק של 10 מטרים, ופתאום אני רואה אותו בא אלי בריצה בבכי ואומר לי למה קמת ולא אמרת לי ולא ראיתי אותך... אני תמיד אומרת לו שהוא ילד בוגר ושאני סומכת עליו שהוא יכול להיות בחוג או ביום הולדת לבד כמו הילדים האחרים ושאני אחזור לקחת אותו כמו כולם אבל לא עוזר כלום. הוא פשוט מחוויר ואז אני נאלצת להישאר. וכשאני נשארת אז לפעמים הוא כל הזמן בא לחבק ולנשק אותי. איך לעזור לו?

שלום שירה, אם תקראי שוב את מה שכתבת, תוכלי ודאי להבחין בפער העצום בין הפסקה הראשונה, בה מופיעים ביטויים כמו גיבור, מנהיג, מלא ביטחון, מתבגר מהר ובוגר; לבין הפסקה השנייה, המתארת ילד נצמד, חרד מאד, מבוהל ונוטה לבכי בנקל. הפער הזה מעניין במיוחד, בהיותו משקף - אולי - את התפיסות הסותרות ביחס אליו, הן מצידך, והן אצלו עצמו. שימי לב כמה פעמים ציינת שהוא "אינו נותן לך" ללכת, לקום, להתרחק, ממש כאילו הוא מנהל אותך ולא להפך. מפליא ככל שזה יישמע, פחדים יכולים להיות דרך יעילה לשליטה באנשים אחרים, גם אם לא תמיד במודע. לכן, אם את באמת רוצה לעזור לבנך לפתח יכולות התמודדות בוגרות, עליך לשחרר את עצמך מעול הפחדים שלו, ולהחזיר לעצמך מידה של חירות ואיכות חיים. לפני מסיבות יום הולדת, הודיעי לו שאין בכוונתך להישאר, אלא רק ללוות אותו עד שם, והניחי לו לבחור אם הוא רוצה ללכת או לוותר. באופן דומה, הסבירי לו שלא תוכלי לשבת בגינת המשחקים מבלי לזוז, ושאת מתכוונת לבלות בחופשיות גם עם בתך הקטנה. הוא יוכל לבחור אם להצטרף בתנאים שלך, או להישאר בבית. זוהי אינה התאכזרות, אלא הצבת גבול ברור, המאפשרת לך להישאר בת-חורין מבלי להשתעבד לחרדותיו. תוכלי לחזור ולהזכיר לו שאת שומרת עליו, משגיחה עליו גם ממרחק, וסומכת על יכולתו להסתדר. כרגע, גם אם את אומרת לו משפטים דומים, ההתנהגות שלך משדרת מסר הפוך. כמו תמיד, קיימת האפשרות להיעזר בהדרכת הורים קצרה, שתסייע לך בהבנה טובה יותר של המכניזם, ובהגברת היעילות שלך כדמות סמכות. בהצלחה (ואת מוזמנת לעדכן) ליאת

שלום,בדומה לשירה גם בני בן 6 ופוחד מאוד להישאר במקומות ללא השגחתי הצמודה.לשירה המלצת לשים לו גבול ולהשתחרר מהפחד שלו. האם לא יכול להיות שהילד באמת חרד מאוד בגלל בעיות רגשיות?האם להכריח אותו בעצם זה כמו להתעלם מסיבה אחרת בגללה הוא כ"כ חושש להישאר לבד?

שלום לידיה, אין לי ספק שהפחד הוא אמיתי מאד, גם אצל בנך וגם אצל הילד של שירה. אם תקראי שוב את מה שנכתב, תראי שלא מדובר בשום מקום על "להכריח" את הילד למשהו. אדרבא, אפשר וחשוב להתייחס לפחדים, לדבר עליהם ולכבד אותם, אך זאת מבלי לאבד את חירותנו כבני אדם ומבלי להשתעבד לפחדי הילד באופן כה בלתי הגיוני. בברכה ליאת