התקפי זעם

שלום,לבני בן ה-13 התגלתה תופעת הOCD והוא כעת מקבל פריזמה שבזכותה נפסקו התופעות,אולם הוא אינו הולך לבית הספר באופן קבוע בטענה שאינו מסוגל להתרכז.כמו כן יש התקפי זעם בהם הוא יכול לצרוח ולזרוק חפצים לכל עבר. הילד נמצא בטיפול פסיכולוגי ומאוד קשור לסבא שלו.נוצר מצב שאני ה"הרעה". לפי ההנחייה בהדרכה ההורים (אומרת לא בדרך כלל וקשוחה יחסית),וסבא שלו הוא ה"טוב" כי סבא לא אומר לא ותומך מאוד. נוצרה דילמה מבחינתי לאחר שהפסיכולוגית אמרה כי הסבא "פוגע" מרוב שהוא תומך ועוזר ואני היא "המפלצת". יש לציין שבנוסף אני גרושה, ואצל אבא של הילד אין תופעות של התפרצויות או כעסים. אשמח לקבל הצעות או רעיונות נוספים לעזרה. די נואשת,אור.

שלום אור, בדר"כ איני אוהבת להתערב בתהליך טיפולי קיים, מתוך ההכרה במוגבלותו של ערוץ התקשורת הזה ובמיעוט המידע שבידי. במקרה שלך, אני בוחרת לחזק את הפסיכולוגית, ולעודד אותך להמשיך להציב לבנך גבולות באופן עקבי, גם במחיר זמני של ביטויי כעס כלפייך. סבים אינם הורים, ובעיני זה לא נורא אם הם מקבלים את תפקיד הדמות ה"טובה". זכרי שילד הגדל ללא גבולות מרגיש בסופו של דבר נטוש ונעזב, חרד וחסר כישורים חברתיים. אינך עושה לו עוול, אלא פועלת כהורה אחראי וסמכותי. מעודדת אותך מאד להמשיך לפעול לאור הנחיותיה של הפסיכולוגית, ולא להיבהל מהתקפות הזעם. בהצלחה רבה ליאת