רגרסיה לילדה בת 6

שלום לך ליאת בתי ילדה יפה ונבונה בת 6, בחודש-חודשיים האחרונים חזרה ללכלך את התחתונים (ובמילים פחות 'יפות': עושה קקי בתחתונים). יש לציין שסבלנו מהבעיה הזו כשהיתה בת שלוש-ארבע אך מאז זה חלף. בבית לא קרה שום דבר מיוחד. יש לה אחות בת שנתיים. היא לא עושה כמות מלאה בתחתונים ולי נראה שהיא פשוט מתאפקת עד שבורח לה קצת ואז הולכת לשרותים. היא טוענת שהיא פשוט לא מנגבת טוב לפעמים אבל לי זה מרגיש כתירוץ כדי שלא נכעס עליה,כאילו שלנגב לא טוב זה פחות 'רע' מלעשות בתחתונים. שמתי לה מגבונים בתיק וביקשתי ממנה ללכת בזמן ולנגב היטב. הילדה נמצאת במסגרת של גן חובה וצהרון עד שעה ארבע. בהתחלה לא שלחנו אותה לחוגים שהיא אוהבת כשחזרה עם קקי בתחתונים וגם לא הרשנו לה לצפות בתכנית שאוהבת בטלויזיה, זה עבר ועכשיו שוב חזר. אני לא בטוחה אם נהגנו נכון ומה לעשות. אני מאד מודאגת מאחר והיא עולה שנה הבאה לכיתה א' . ביומיים האחרונים כשבאתי לקחת אותה מהצהרון הרחתי כבר מרחוק שעשתה, וגם הגננות אמרו. היא היתה כולה מרוחה כך שלא נראה לי שרק לא ניגבה טוב, מה גם שבשנה וחצי האחרונה היא ידעה לנגב מצוין וזה לא קרה. מה עושים??

שלום לאמא המודאגת, אוסף המאפיינים שאת מתארת יכול להיות קשור לתופעה מוכרת הנקראת "הצטאות" (אנקופרזיס). כמובן שאבחנה יכולה להיעשות רק לאחר בירור פנים אל פנים ולא דרך פורום אינטרנטי. אנקופרזיס היא הפרעת הפרשה שיכולה לנבוע הן מגורמים פיזיולוגיים (קשיים בשליטה בסוגרים) והן מגורמים רגשיים, הקשורים בדר"כ למאבקי כוח ושליטה בין הילד להוריו. לבד מההתמודדות עם בעיית הצרכים, קיימת גם התמודדות נוספת, עם לעג או דחייה מצד הילדים או הצוות המטפל, ועם ביטויים של כעס, אכזבה או מורת רוח מצד בני המשפחה הסובלים, לעיתים, מאי נוחות רבה בגלל ההפרעה. לכן, לפני הכל, מומלץ לערוך בירור אצל רופא הילדים, שישלול גורמים גופניים. מההיבט הפסיכולוגי, עיקר המאמץ מתמקד בדרך כלל בהפחתת המתחים במשפחה (כמובן שאין טעם רב בענישה, שיכולה רק להחריף את הבעיה) ובשכלול מיומנויות ה'טיפול העצמי' וההחלפה המהירה והשקטה של הבגדים ע"י הילד עצמו. חשוב לזכור שאחת מתופעות הלוואי העצובות של האנקופרזיס היא הפגיעה בדימוי העצמי של הילד והבידוד החברתי שלו. כהורים, מוטלת עליכם מטלה מאתגרת של סבלנות ואורך רוח, יכולת קבלה והכלה שנראית לעיתים כמעט בלתי אפשרית. הבשורה הטובה היא שברוב המקרים הבעיה חולפת מעצמה. נסו לגייס את מרב הכוחות והסבלנות למען בתכם, ולאהוב אותה הכי חזק שאתם מצליחים. אין תרופה טובה מזו. בברכה ליאת

ערב טוב ליאת. תודה על תגובתך המהירה. ברור לי מה שאת אומרת. התסכול והדאגה שלי נובעים לא מחוסר הנוחות שנגרמת לנו אלא מדאגה לילדה שלא תסבול מלעג של ילדים, היום בגן ובעתיד בבית הספר. ראיתי את זה אצל אחיין שלי שעשה קקי בתחתונים גם בכיתה ג'. הפסיכולוג שהוריו הלכו אליו אמר להם שבאותו יום שזה קורה אז לאסור על הילד לצפות בטלויזיה/מחשב ולהפגש עם חברים באותו יום. האם זה מוגזם? נראה לי שהבעיה של בתי לא קשורה בגמילה או בפחד מאסלה מאחר והיא גדולה ובשנה וחצי האחרונה לא היתה בעיה. לפעמים נראה לי שהיא פשוט לא מעוניינת להפסיק פעילות שהיא אוהבת באמצע. אני לא מעוניינת להענישה. השאלה היא האם באופן אובייקטיבי אפשר לשלוח אותה לחוגים או לחברים כעת במצב כזה? בשבוע האחרון זה החמיר והנה היום הלכה לחברה וחזרה עם קקי במכנסיים.אני חוששת להכניס אותה למצב כזה שיעמיד אותה (ולמען האמת גם אותנו) במבוכה מאד גדולה. האם כדאי כרגע להפסיק את החוגים והליכה לחברים? מודה לך מאד על תשומת לבך..