פחדן ?

שלום רב ומקווה שהגעתי לפורום הנכון: בני בן שנה וכבר מעל חצי שנה עושה רושם כ"פחדן" מעל הממוצע. אני נוטה לתלות זאת בעובדה שגם אני נחשבתי לילדה פחדנית (מאנשים מסויימים/חושך וכדומה) אולםלא ברור לי לחלוטין כיצד עלי לנהוג כדי לעזור לו כעת . הדבר מתבטא במספר דברים שלא בהכרח קשורים אחד בשני (או שכן?) - בכי והיסטריה כשנכנסים לבית של זרים/פוגשים זרים-לרבות סבתא שפוגש מידי שבועיים.. רק לאחר "התאקלמות" של כחצי שעה וכשהזר מניח לו הוא מתחיל להיפתח ולצחוק כהרגלו.. - פחד מחפצים ספציפיים ללא מכנה משותף (פטיש מתנפח, בובת חתול שקיבל ועוד) הוא ממש מבועת כשבטעות חולף על פניהם (ניסינו חשיפה משותפת והדרגתית ולבסוף החבאנו) - בהלה וקפיצה של ממש בהישמע רעש פתאומי, אם לדוג' משחק עם עצמו ופתאום אני נכנסת/מדברת במפתיע הילד נבהל תוך כדי קפיצה ממש- משתדלת שלא יקרה אציין כי בסביבתו הטבעית/גן שעשועים הילד נחשב ליצן של ממש (עושה פרצופים כל היום ומתגרה בנו להצחיק אותו/לצחוק כשם שהיה אביו בילדותו) הוא עדיין בבית ואימי מטפלת בו ומידי יום נמצא בגן שעשועים/קניון וכדומה החשש הרציני עולה לאור הרצון לרשום למעון בקרוב(או שלא ?) ואי הנעימות התמידית מזרים/משפחה בשל הבכי ההיסטרי ממש סליחה על האורך, הדבר מטריד אותנו מאוד אשמח לעצותיך המקצועיות, תודה רבה מראש

שלום מירב, בגיל שנה פחד מזרים הוא בהחלט נורמלי וטבעי, ומעיד על התפתחות קוגניטיבית תקינה. גם פחד מרעשים חזקים מופיע אצל אחוז ניכר של תינוקות ופעוטות רגישים, והוא חולף מעצמו במהלך שנות החיים הראשונות. לפעמים, אימהות חרדתיות מגיבות בהזדהות לגילויי החרדה של ילדיהן, מה שיכול להגביר באופן מעגלי את העוררות של התינוק. כך, למשל, אם כולכם הופכים דרוכים בכל פעם שאתם מתקרבים איתו לבובת החתול ה'מפחידה', הפחד שלו מתגבר אף יותר. השאלה אם לרשום אותו למעון או לא, צריכה להתקבל בהתאם לצרכים האקטואליים שלכם, ללא קשר לרגישות שלו. יש להביא בחשבון את האפשרות שילד רגיש לאמא חרדתית עלול להפגין קשיי פרידה והסתגלות, אך ברוב המקרים גם להתגבר עליהם בהצלחה. בברכה ליאת