פרידה מאבא

אני ובעלי לשעבר התגרשנו ליפני כ4 חודשים. בן שלו עוד חודש בן 3 שנים. אביו נימצא איתו פעם בשבוע למשך כ6 שעות וישן איתו כאשר אני עובדת משמרת לילה גם פעם בשבוע. הבעיה היא שהילד מגיב בבכי רב עד כדי היסטריה כאשר הוא ניפרד מאביו, לפעמים אני מתקשה להרגיע אותו. לא שמתי לב לשינויים בהיתנהגותו מאז פרידה שלנו-וא שמח,אוכל וישן מצויין,ניגמל מהטיטולים. השאלה שלי היא -האם הקושי הזה להירד מאבא עלול להשפיע על מצבו הנפשי של הילד בעתיד ואיך ניתן להק עליו? תודה

שלום נטלי, לגירושין יש השפעה משמעותית על ילדים בכל גיל. בנך מגיב כרגע להיעדרות הקונקרטית של אביו, ומגיב בתגובה רגשית עוצמתית (ותואמת) לפרידה ממנו מדי שבוע. ילדים בגיל זה עדיין לא מבינים את מלוא המשמעות של פרידת ההורים, ובגלל שחשיבתם עדיין קונקרטית מאד, כך גם דאגותיהם : לאן אבא הולך? מי ישמור עלינו? איפה אבא נמצא בלילה? מה הוא אוכל? מי דואג לו? מי ידאג לי? אולי גם אמא יכולה להיעלם לי פתאום... וכד'. בניסיון לסייע לו כרגע, הייתי ממליצה מאד להגדיר הסדרי ראייה ברורים, כאשר הילד נמצא גם בביתו של האב, רואה היכן הוא מתגורר ואיך נראים חייו החדשים. אם היחסים ביניכם מאפשרים זאת, מומלץ להרבות בביקורים/טלפונים או כל סוג של מעורבות האב בחיי היומיום של הילד. כדאי להימנע ממצב של "אבא לונה-פארק", כלומר מצב בו האב מספק שעות של כייף בלבד ללא מעורבות אמיתית בחינוך הילד. מעבר לכל זאת, יש להתייחס בהבנה ואמפתיה לקושי האמיתי שלו להסתגל למצב החדש והעצוב מאד מבחינתו. תוכלי לתת תוקף לתחושותיו, לומר שאת רואה ומבינה את העצב שלו, אך מבטיחה לו שאבא נשאר קרוב ומחובר אליו (רק אם זה נכון, כמובן), ושלאט לאט יהיה קל יותר. נסי להימנע מרחמים או פיצוי מיותר, ולשדר מסר מעודד ומעצים ("זה באמת עצוב כשאבא הולך, אבל אתה תהיה בסדר, ותראה את אבא שוב בעוד כמה ימים"). מאחלת לכולכם הסתגלות מהירה למצב החדש ליאת