תשובה בחזרה ליאת

שלום ליאת, אכן את צודקת. מה שאני התפלאתי זה שנכון בבית דיברנו על זה וכמובן שדור ידע. אבל זה שהוא שיתף את הילדים ואת כל הכיתה זה לא האמנתי לא יודעת למה יכול להיות בגלל שזה עלה בכיתה בגלל יום ההתרמה את יודעת יש ילדים אחרים שלהם זה היה קורה בבית והם לא היו מעיזים לדבר בכיתה חופשי אולי בגלל העצב שהם חשו בגלל מה שקרה לאמא ופה דור שיתף בסך הכל הוא ילד קטן ועל זה מגיע לא כל הכבוד מה דעתך על ילד קטן שמספר מצד שני הוא היה יכול שמדברים על זה אולי לשמוע ולא לשתף את החוויה הפרטית שלו עברה שנה מאז שחליתי אולי הדברים התבשלו אצלו טוב ובכל זאת שנה עברה הוא התבגר הוא בכיתה ב'. מה דעתך על זה שהוא שיתף בעצם מה הוא חש בליבו תודה ליאת..

שוב שלום ליאת, אני מרגישה שההתעקשות שלך להבין 'מה זה אומר' על דור, משקפת (אולי) איזו תהייה שלך, לגבי האופן בו מחלתך השפיעה עליו. אין ספק שמדובר בחוויה לא פשוטה עבור ילד קטן, המעוררת דאגה, עצב וחרדה, בין השאר כי הוא נמצא בגיל בו ילדים עסוקים מאד בדאגה לשלמות הגוף. את מתפלאת על כך שלא התבייש, שיתף וסיפר מה עבר עליו ועל אמו, ואני שואלת את עצמי האם את עצמך מסוגלת לדבר על הדברים בפתיחות, לשתף ללא בושה אנשים אחרים בחוויה שעברת. האם יש בך, אולי, רצון ללמוד משהו מדור? (כמו שכבר כתבתי לך, אני חושבת שהשיתוף שלו מעיד על התמודדות בריאה ונורמלית של ילד רגיש ונבון, שמכיר ביכולתם של האחרים לספק תמיכה והכלה). בריאות ליאת