גמילה מאוחרת מהנקה וגיל שנתיים "הנורא"

שלום ליאת, אני אמא לבת שנתיים שנגמלה רק בחודש האחרון מהנקה. מאז הגמילה חלה רגרסיה שמתבטאת ברצון להיות רק איתי בכי היסטרי בלילה וגם בגן לפתע החלה תופעה של קשיי היפרדות והתקפי בכי. בבית אני מחבקת המון מדברת על כך שהיא גדולה אומרת לה שהיא יכולה לשים את הראש על הציצי וגם נתתי לה "פרסים" על לילה שלם שהיתה במיטתה. מה עוד את מציעה לי לעשות כדי לשפר את המצב? הגמילה בשילוב עם עקשנות ורצון לעצמאות של גיל שנתיים מובילה אותנו למצבים קשים של התקפי בכי היסטריים ורצון שלה לעשות מה שהיא רוצה, מה שאני לא מאפשרת לה כמובן.אשמח לקבל את חוות דעתך, תודה אורנית

שלום אורנית, בשעה טובה וכל הכבוד על עמידה במשימת ההנקה עד כה. עבור בתך הקטנה, הגמילה - כצפוי - היא פחות חגיגית, וכרוכה בתהליך מכאיב של הסתגלות. חשבי כמה קשה ל?רצות, בו זמנית, להישאר מחוברת לאמא אך גם להיפרד ממנה אל עצמאות מאושרת. זו משימה התפתחותית חשובה, הכרוכה בכאב וזעם גדול, ותחושות מנוגדות של אומניפוטנטיות (אני כל-יכולה) לרגע, וחוסר אונים ברגע אחר. הקונפליקט הזה, הוא שעומד בבסיס התקפי הזעם המפורסמים של גיל שנתיים "הנורא". איכשהו, קל מאד לגלוש אל תוך מאבקי הכוח הבלתי פוסקים הללו, אך מסתבר שלא מוכרחים. כהורים, עלינו להחליט בפרגמטיות על מה שווה לריב ועל מה לא, ולנסות להגמיש קצת את עקרונותינו כדי לצמצם את הקונפליקטים למינימום ההכרחי. על הגבולות ההכרחיים כן חשוב להתעקש, ורצוי לעשות זאת בעקביות ובאסרטיביות מתחשבת. כלומר, להגיד את ה'לא' בשקט ונחרצות, ולנסות להפחית מתחושות התסכול באמצעי הסחה והרגעה. אם כלום לא עוזר ומגיע התקף הזעם הנורא, נסו להתקפל קצת, לזוז הצידה, ולאפשר לילדה להירגע. תוכלו לחזור אליה כשתרגע, ולהציע פעילות משותפת נעימה. הבשורה הטובה היא שזה עובר בסופו של דבר, ומפנה את מקומו לצרות חדשות... :-)) יישר כוח ליאת