זקוקה לעצה דחופה...אובדת עצות

שלום רב, יש לי תינוקת בת שנה וילד בן 3.5 בכל פעם שבתי נוגעת או מתקרבת לצעצוע של בני הוא מתנהג אליה באלימות תופס אותה ומפיל אותה על הריצפה, נושך אותה, דוחוף אותה, דורך עליה...יש לו ספה שיושבים עליה על הרצפה, ברגע שהיא רק מתקרבת לספה הוא צורח עליה והיא כמובן נעלבת ובוכה. אלפי פעמים הסברתי לו שצריך להתנהג בכבוד לאחותו הקטנה, שהיא אחותו והיא בסך הכל רוצה לשחק איתו, הענשתי אותו ומה לא, אך הכל טוב ויפה לחמש דקות ואח"כ הגלגל חוזר על עצמו. מהרגע שהוא חוזר מהגן ונפגש אתה שומעים בבית רק בכי וצרחות...האוירה מאד לא נעימה...אני אובדת עצות וזקוקה לעצה דחופה. אני ממש מיואשת מהמצב. אודה לתשובתכם

שלום ענת, מיד לאחר לידת הילד השני, הורים נוטים להתחשבות רבה ורגישות כלפי גילויים של קנאה, רכושנות ואפילו עויינות ותוקפנות מצד הילד הבכור. איכשהו, ההבנה הזו נוטה להתמסמס קצת בהמשך, דווקא כאשר הילד הצעיר הופך אטרקטיבי יותר מבחינת המבוגרים ומעצבן הרבה יותר מבחינת אחיו הבכור. בנך מצוי בתקופה התפתחותית בה ממילא היכולת לאפק את דחפי התוקפנות שברירית למדי, והציפייה שיפגין סובלנות כלפי אחותו נראית מעט מרחיקת לכת. אני חושבת שיש לקבל בהבנה את הכעס שלו בכל פעם שהיא פולשת למרחב שלו, ולהרחיק אותה כדי שלא תיפגע. ענישה, נזיפות או צרחות, ואפילו הסברים ממושכים שאינם מתקפים את החוויה שלו, עלולים להגביר את תחושות המרירות והקיפוח, ולשמר את אווירת העויינות בבית. נסי להבין ללבו, להעניק לו תשומת לב רבה יותר, ולא להיבהל ממה שנראה כמו שנאה או דחייה כלפי אחותו. עמדה סלחנית כלפי רגשות אלה (לא כלפי ההתקפות האלימות, אותן אין להרשות בכל מקרה!), תאפשר לו לחוש בטוח ורגוע יותר, ולהתקרב בהדרגה אל אחותו. בהצלחה ליאת