שינוי התנהגות קיצוני

שלום, ביתי בת 11 חדשים ונמצאת איתי בבית, אני המטפלת העיקרית בה. בסביבות גיל שמונה חדשים הראיתה סימנים של חרדה כאשר הייתי יוצאת מהחדר ולא היתה רואה אותי (גם אם נשארה עם אביה בחדר). ובאופן כללי היתה רוצה רק אותי. היום המצב התהפך לחלוטין: את אביה היא רואה בעיקר בבקרים ובסופי שבוע ואז היא נצמדת אליו ולא רוצה אף אחד אחר... אם אני אחזיק אותה תפרוץ בבכי ותדחוף לכיוונו. היא רב הזמן מתעלמת מהנוכחות שלי כאשר בעלי בסביבה. כאשר שתינו נמצאות יחד במשך היום, מתנהגת כרגיל. בלילה כשמתעוררת רוצה אותי (למרות שנגמלה כבר מהנקת הלילה, אך אולי זה קשור..) שמתי לב שהיא גם מפתחת קשר טוב יותר עם הסבתות שלה ויותר פתוחה אליהן ושמחה לקראתן. ככה שמצד אחד אני רואה התפתחות חיובית ומצד שני לא מבינה את היחס אלי (או יותר נכון האי יחס) כשאביה בסביבה. האם זה שלב התפתחותי? האם היא חווה חרדת נטישה של אבא? (כיום כשאני הולכת אינה מראה חרדה). אני חוששת שיש בעיה כלשהי, אולי אני עושה משהו לא נכון... אבקש את עצתכם! תודה!

שלום לאמא המודאגת, היכולת להיפתח לאנשים אחרים, לחייך אליהם וליהנות בקרבתם מעידה על תחושת אמון בסיסי בבני אדם וחוויה בינאישית טובה. את הבסיס הטוב הזה בתך קבלה ממך ומיחסך המסור, ואין בו כדי להעיד על בעיה, אלא להפך. אל דאגה, את נשארת דמות חשובה ומשמעותית עבור בתך גם כאשר היא נצמדת, זמנית, לאנשים נוספים. בברכה ליאת