ילדת סנדוויץ או בעיות שדורשות טיפול?

ליאת שלום, יש לי שלוש בנות מקסימות,הגדולה בת 5.5 האמצעית בת 4.5 והקטנה בת 2.2.שלושתן כמובן נהדרות וחכמות ומקבלות כמה אהבה ותשומת לב שאנחנו מצליחים לתת.יחד עם זאת,יש לנו בעיה עם הבת האמצעית,ברמה שאנחנו שוקלים לפנות לפסיכולוג.אנסה לתאר את הבעיות:היא בוכה כל הזמן,מכל שטות.אנחנו מוצאים שאנחנו מעירים לה בלי סוף "תדברי רגיל שנוכל להבין מה את אומרת" כי כל הזמן היא בוכה או בטון בכייני. לא משתתפת בחוגים שהיתה בהם בשנה שעברה (יצאה באמצע השיעור בבכי נורא."התגעגעתי אלייך"ומאז לא חזרה.לא קרה שום דבר מיוחד,הייתי שם.) הפסיקה לאכול,היא הולכת ומורידה כמויות של אוכל,ומסרבת לאכול גם דברים שמאד אוהבת. באיזה שהוא מקום אני חושבת שהיא רוצה להיות"הקטנה"(אמרה לי בעבר שהיא לא רוצה לגדול,כיף להיות קטנה)ואני חוששת שבגלל שאמרנו לה ,שמי שאוכל ירקות נהיה בריא וחזק וגודל,היא מנסה להימנע מזה.היא גם התחילה בזמן האחרון ללעוס את החולצה שלה,ופתאום יום אחד מצאתי אותה מוצצת אצבע(אף פעם לא מצצה..) עם שתי האחיות יש לה קשר נפלא(בעיקר עם הגדולה בגלל הפרש הגילאים הקטן)ויחד עם זאת גם קנאה נוראית,ומריבות ובכי על שטויות. ניסיתי,למרות הקושי, לקחת אותה לבלות איתי לבד,כדי לתת לה תשומת לב בלעדית,והיא סירבה(!)לבוא איתי.הכל כמובן היה מלווה בכי רם,דמעות רבות. בגן היא אהובה מאד על הגננות,אך יש לה חברה טובה אחת בלבד, מדאיגים אותי הקצוות של מצבי הרוח שלה- מעליזות קיצונית שצריך לפעמים להעיר ולמתן-לעצב תהומי מוללה בבכי ממרר. מה יהיה?האם אני צריכה לקבל עזרה?האם אלו דרישות לתשומת לב?האם להתעלם מצמצום המזון שהיא צורכת ומיתר השטויות כדי לא לתת להם עודף חשיבות? הרבה שאלות אני מקווה שתוכלי לענות במהרה. תודה

שלום במבי, בכותרת שבחרת לפנייתך מגולמת (אולי) איזו הנחה, לפיה ילד סנדוויץ', מעצם היותו כזה, צפוי להפגין קשיים ובעיות הנובעים ממיקומו במשפחה, ועם קשיים אלה (בניגוד לקשיים של ילד אחר) אין צורך להגיע לטיפול. זוהי כמובן הנחה שאין בה ממש, ויש להתייחס לבעיות של כל ילד בצורה עניינית. קשה לגבש אבחנה אחראית על סמך התיאור שלך, הגם שהוא מפורט יחסית. נשארתי עם תחושת דאגה מסוימת, בעיקר נוכח השינויים הקיצוניים בהרגלי האכילה שלה. לכן, אני ממליצה על התייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל להנחות אתכם כיצד להיענות טוב יותר למצוקה שלה, גם אם מדובר בסטרס זמני על רקע קנאה באחיותיה. כדאי לזכור שמצוקה של ילד קטן, גם כשהיא נובעת משינויים נורמטיביים, יכולה להיות מכאיבה ביותר, ולכן רצוי להתייחס אליה ברצינות ובכבוד, ובוודאי שלא להתעלם ממנה. בהצלחה ליאת

ליאת שלום, תודה על תשובתך המהירה.ותודה שהעמדת אותי במקום.אולי אני כל כך חוששת מהרעיון שמשהו "לא בסדר" איתה שהעדפתי להקשיב למי שיעץ לי"אל תשימי לב לזה,זו תשומת לב שלילית,אם תתעלמי זה יעבור לבד".אז כנראה שזה לא עובר לבד.עכשיו אני זקוקה שוב לעזרתך,אין לי מושג איך בוחרים פסיכולוג קליני לילדים,כמו שייעצת.אנו גרים באזור ירושלים.

שלום במבי, פעמים רבות מי שיכול לכוון למטפלים טובים זה דווקא רופא הילדים, ידוע לי שבירושליים פועלות מרפאות ציבוריות טובות של משרד הבריאות. אפשר לפנות גם לקופת החולים שלכם, לבקש את רשימת המטפלים בילדים, ומתוכם לבחור עפ"י המלצות. אם תצרפי כתובת מייל לעיני הקוראים (כתבי הודעה נוספת) יתכן שיגיעו המלצות למייל האישי שלך. בהצלחה ליאת