בעייה חברתית

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

28/12/2009 | 19:51 | מאת: אורנית

שלום ליאת היקרה בעבר כבר פניתי אלייך ביתי כמעט בת 9 ילדה מתוקה חייכנית נאה מאוד( כחולת עניים, שיער גלי ארוך)טובת לב , תלמידה טובה, סובלת זמן רב מאוד מחרם חברתי הנובע ממספר בנות בכיתה שהסיתו נגדה אחרות, נוצר מצב שאין לה כלל חברות בכיתה , הן פוגעות בה לעיתים תכופות מאוד , בפניתי לאחד האימהות שביתה הציקה מאוד והסיתה ,השיחה הסתיימה בצעקות מצידה ובמקום לחנך את ביתה לחדול היא ביקשה ממנה להתרחק מביתי.-רשע עצום!!,( השבוע המורה ביקשה מילדה לשבת לידה והיא סרבה ויצאה עם המורה החוצה ונכנסה בוכה)-ביתי נפגעה מאוד ושברה את ליבי בבכי מר בבית אחה"צ על-כך שהתביישה שכולן "רכלו" עליה בעת המקרה, נסנו בעבר רבות להזמין אך ישנן חברויות בכתה ואנחנו לא בתוכם בעל כורחנו- כמובן שיש דירבון וניתוב ממהורים בגיל הזה לצערי אני להורים יש משקל רב בנידון. ברצוני לציין שהמצב משפיע מאוד עליי בצורה אקוטית- אני בוכה רבות ומדוכאת ושבורה מאוד -קשה לי מאוד מדיי יום אחה"צ שביתי שוכבת ליד הטלויזייה ,נ.ב. היא הולכת פעמיים בשבוע לחוג בחברת בנות אלו. פניתי מס' פעמים למחנכת , לצערי היא לא פתרה את הבעייה- לדעתי מחנכת יכולה לעשות רבות מה דעתך? כמו-כן פנינו ליועצת בית הספר שהיא גם מלמדת שם , היא הוציאה את ביתי לשתי שיחות ובאחרונה מהן הוציאה את ביתי עם אחת הילדות שמתאכזרות אליה ושאלה שאלות. ליאת,אני חשה שאין לי שמחת חיים כלל ואינני מצליחה להרדם רבות , הדבר היחיד שאני רוצה זה לסייע לביתי שיהיו לה חברות אך לא מצליחה .חשבתי להעביר בית ספר אך לצערי האחרים מרוחקים יותר ופחות טובים ולהם תזקק ביתי להסעות איטנסיביות - דבר שיכביד עלינו מאוד. אני חסרת אונים אנו גרים בחיפה בשכונה "טובה" על רכס הכרמל והמצב מאוד משפיע על האווירה הכללית. אנא עיזרי לי תודה מקרב לב אורנית

לקריאה נוספת והעמקה
29/12/2009 | 00:24 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום אורנית, לבי איתך ועם בתך. אין דבר עצוב יותר מילד הנתון בבדידות חברתית. עם זאת, ונדמה לי שכתבתי לך זאת גם בעבר, המעורבות הרגשית העצומה שלך בחיים החברתיים של בתך עלולה להשפיע על שיקול הדעת שלך ועל יכולתך לפתור את הבעיה ביעילות. זאת ועוד, התגובתיות הרגשית הגבוהה שלך עלולה להעמיס על בתך משא מיותר: מעבר לקשיים האובייקטיביים שלה בזירה החברתית, עליה להתמודד גם עם האכזבה והדכדוך שלך, שעלולים לעורר אצלה תחושות אשמה וחוסר ערך. אני מניחה שהסטטוס החברתי של בתך מעורר אצלך הד לחוויות עבר שלך, ולטעמי, טוב יהיה אם תזכירי לעצמך שאת והיא אינכן ישות אחת. בעיני, מוטב לנסות להפקיד את הסיוע החברתי לבתך בידיו של אדם אחר, שאינו מעורב אישית, ואשר יוכל לאתר את הקשיים ולתת להם מענה טוב. מורה מנוסה בהחלט יכולה לסייע לילד בשיקום מעמדו בכיתה, אך מדובר בתהליך הדרגתי ולא ב'זבנג' וגמרנו. אם גם יועצת ביה"ס נמצאת בתמונה, אני מבינה שקיימת מודעות לנושא וניסיונות לעזור. תני להן זמן. במקביל, לאור מצב הרוח הירוד שלך, הייתי ממליצה לך למצוא לעצמך תמיכה רגשית, אולי אפילו טיפול פסיכולוגי, באמצעותו תוכלי לברר סוגיות של נפרדות מבתך, ולשקם את התפיסות העצמיות שלך ללא קשר למידת הפופולריות החברתית שלה. אני מאמינה ש"הפרדת כוחות" כזו תועיל מאד לשתיכן. בהצלחה ליאת

29/12/2009 | 14:09 | מאת: אורנית

ליאת היקרה תודה לך על התיחסותך החשובה לי האם טוב הדבר שפניתי ליועצת ביה"ס? מדבריך יוצא שאני מגזימה בתגובותיי האם עליי להוריד אותם ולקחת זאת בפרופורציות נכונות?? תודה אורנית

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים