התמודדות של בתי עם שפה שסועה

שלום לך, ביתי בת 18 נולדה עם שפה שסועה, השפה לא סימטרית, ישנה צלקת. היא מתביישת להתנשק, טוענת שאף אחד לא ירצה לנשקה כיוון שמראה שפתיה אינם בצורה נורמלית כמו לאנשים שנולדו בלי שסע, (הכוונה למראה דמוי לב - חושבת שזהו מראה סקסי ומושך בנים). כמו כן, יש את עניין הצלקת שמגיעה עד לנחיר שמפריעה לה , אומרת שהיא מכוערת ויוצרת חיוך עקום וחסר פרופורציה. בעיה זו מלווה בכאב, בשאלות של הסביבה , הסתגרות , בדידות ובמבושה רבה להתנשק ואף לשים אודם\גלוס כי אז השפה בולטת. בשיחותי עימה אני מסבירה לה שנמשכים לאופי האדם וזה לא משנה הרי כל גבר יאהב אותה כפי שהיא. אך זה לא מקל על תחושותייה. מה ניתן לעשות - ניתוח\תיקון? פסיכולוג? למיטב ידיעתך, האם אתה חושב שבאמת בנים נמנעים \ נגעלים מלנשק בחורה עם שפה שסועה? האם אתה מכיר את התחושות הללו אצל עוד אנשים שנולדו עם הבעיה? האם התגברו? בתור אמא מה ניתן לעשות כדי להקל על המצב ושהילדה תצא מהמצוקה? תודה רבה

שלום רחל, היכולת להתמודד עם צלקות העבר שלנו, בגוף ובנפש, תלויה בגורמים רבים, בהם מבנה האישיות ומערך הכוחות של האדם עצמו, מעגלי התמיכה הזמינים לו, אופי הפגיעה ומידת הבולטות של הצלקות, חוויות נוספות של הצלחה וכישלון המשפיעות על התפיסה העצמית והביטחון העצמי, ועוד. כפי שעולה מדברייך, נראה שבשלב זה בחייה, בתך מתקשה להתמודד עם הצלקת, ועם ההשלכות האפשריות שלה על מצבה החברתי והבינאישי. לך (ולי) ברור מאד שהיא ראויה לאהבה ולאלף נשיקות, גם אם שפתיה אינן סימטריות. הבעיה היא שקשה מאד לשכנע בכך נערה צעירה, שככל בנות גילה, מייחסת חשיבות רבה מדי למראה גופה ופניה. לכן, אני סבורה שקודם לניסיונות לדבר על לבה ולהדגיש את כוחו של האופי על פני היופי, חשוב להכיר בכאבה, לתת לו מקום ותוקף, מבלי לבטל אותו. כך, לפחות, תחוש מובנת, מוכלת ופחות בודדה. על השאלה האם ניתוח פלסטי יכול לעזור, איני הכתובת הראויה להשיב, ויש להתייעץ על כך עם פלסטיקאי מנוסה. טיפול פסיכולוגי יכול לתת מענה לקשיים הנוגעים לדימוי גוף ותחושת ערך, עם או בלי קשר לצלקות. אני מאמינה שהיא יכולה להרוויח מטיפול, וללמוד לחיות בשלום עם עצמה, כמו שהיא. בהצלחה והרבה בריאות ליאת