גמילה - עזרה!!!

שלום רב, בתי בת שנתיים. ילדה מקסימה, חכמה, בוגרת מאוד. לפני חמישה שבועות (בערך) התחלנו לגמול אותה מחיתולים. ההתחלה היתה ממש טובה וכבר הגענו למצב של פספוס אחד ביום של פיפי בממוצע ובלי פספוסי קקי. רצוי לציין כי היא סובלת מזיהומים בדרכי השתן (הנושא בבדיקה ובמעקב רופא) וזו גם אחת הסיבות שגמלנו אותה לנסות למנוע זיהומים עקב הדבקה עצמית..... לאחר כשבועיים כאמור, נאלצנו לעשות בדיקת שתן + קטטר ומכאן והלאה כל העניין התדרדר לגמרי. כרגע אנחנו במצב של 2-3 פספוסים ביום. קקי עושה כמעט כל הזמן במכנסיים (דווקא בגן היא מצליחה לעשות קקי בסיר אבל בבית לא)... בכל מקרה, זה ממש קשה, לפעמים היא מוכנה לשבת על הסיר ולנסות, לפעמים גם כשאני יודעת בוודאות שיש לה היא אומרת שאין ולא מוכנה לנסות ואחכ בורח לה.... לפעמים היא אומרת בזמן ולפעמים לא.... אין עקביות.... אני כבר מיואשת... לא חשבתי שזה יהיה ככ קשה, ובטח כשאני ממש לא רואה שום התקדמות. דווקא בגן אחוזי ההצלחה שלה גבוהים מבבית. מה לעשות? לפתות בפרסים? אולי שווה להחזיר את החיתולים לאיזה חצי שנה ולנסות שוב בעוד חצי שנה? אני ממש לא יודעת. ולצערי הרב הייאוש מתחיל לחלחל גם לתגובות שלי אליה כשהיא מפספסת... אשמח לכל עזרה / עצה בנושא.....

שלום רב, תהליך הגמילה מחיתולים יכול להיות ממושך ורצוף 'תאונות', וכדי שהוא יעבור ללא נזקים כדאי לאמץ גישה סבלנית ולא שיפוטית. זו משימה כלל לא פשוטה, בעיקר כאשר נכנסים גורמים נוספים כמו איום בריאותי או טראומה בעקבות בדיקה פולשנית. אם את מרגישה שכרגע נקלעתן למבוי סתום או למאבק כוחות, מוטב לסגת לזמן מה, ולהתחיל שוב "על נקי" בעוד מס' חודשים. אם, לעומת זאת, הגננת וצוות הגן סבורים שקיימת בשלות ושהתהליך זורם טוב, שווה לקבל עזרה, וללמוד דרכי תגובה מעודדות ולא שיפוטיות. תוכלי למצוא לא מעט כתבות בהן מפורטות דרכי פעולה נכונות, שלב אחרי שלב, כולל המלצות מה *לא* לעשות. בדר"כ, פער משמעותי בין הגן לבית יכול לאשש חשד לסוג של מאבק ישיר או עקיף שהתפתח סביב הגמילה, ומוטב להיות ערים לכך. בהצלחה ליאת