לא יושן, מרביץ וזורק דברים

שלום רב, לבן שלי; בן שנתיים וחודשיים, לא בא לישון, ניסינו מההתחלה לקבוע זמן השכבה ב19:30 עד 20:00, לא הצלחנו, והבן נשאר ער ואנרגטי עד חצות ולפעמים עובר, אמא מביאה אותו למיטה בחדר שלנו, מכבים אורות (נשארת מנורת לילה), הוא קופץ, יורד מהמיטה ומתחיל לשחק ולהסתובב בחדר, אפילו פותח את הדלת הולך לחדר שלו מביא איזה צעצוע (בעקרון משהו עם גלגלים) וחוזר לחדר שלנו מתחיל לשחק, משכיבים אותו בינינו, אלא שהוא קופץ ויורד עוד פעם ורוצה לשחק. שאומרים לו שצריכים כולנו לישון אז הוא עושה פרצוף של כועס (מנסה להסתיר את החיוך) ולוקח דבר ראשון שמגיע ליד שלו (שלט הטלוויזיה או המזגן, או בקבוק שתיה מעל השידה או כל דבר "ראשון" שהוא תופס - זה יכול להיות חולצה או מעיל או צעצוע שלו או כל דבר). מנסים להרגיע אותו (בלי הרבה ליטופים) מביאים אותו למיטה בינינו ואז הוא מביא כפה לאמא שלו במיוחד ( לפעמים גם לי) או שהוא מושך לאמא בשיער. חשוב לציין שזריקת החפצים והמכות יכולות להיות גם ביומיום לא רק לפני שינה, ולפעמים הוא זורק את החפץ לכיוון אחד מאיתנו. 1. איך אנחנו יכולים לעשות לו סדר בזמני השינה שיוכל ללכת לישון בשעה נורמלית בלי שובבות. 2. באיזה צורה אנחנו צריכים להגיב שהוא משליך איזה חפץ מתוך רוגז, לא שהוא לא רוצה את החפץ הזה?? 3. האם זה הזמן להעביר אותו לישון בחדר שלו? ואם כן איך עושים את זה? - לפני שלושה שבועות נולדה לנו בת, אבל התופעות האלו היו מקודם, ונשארו באותה תדירות. - כבר כמה ימים (4-5 ימים) אנחנו לא נותנים לו מוצץ. - הילד בריא, חכם, יודע מה הוא רוצה ומה לא, מדבר כמעט הכל ולפעמים עקשן. אני מודה לך על תשובותיך ועזרתך, וסליחה אם זה היה ארוך מדי, הייתי חייב להסביר. בברכה

שלום לאבא האוהב! ראשית, מזל טוב להולדת בתכם הקטנה. ולשאלותיך- ילד בן שנתיים לא צריך ולא יכול לנהל את עצמו, ובטח לא את משפחתו. מן התיאור שלך עולה כי בנך בן השנתיים קובע במידה רבה את סדר היום שלו, ואיכשהו גם את שלכם. זהו מצב לא רצוי, כי הוא מותיר את הילד מאד בודד ומפוחד ("מי שומר עלי?"). אנסה להתמקד בשלות שלך בסדר בו נשאלו - 1. שעת ההשכבה לישון נקבעת ע"י ההורים, בהתאם לאופי הפעילות של הילד במהלך היום, לשעות השינה לו, ולא פחות חשוב, בהתאם לצרכים של המשפחה כולה, כולל הצורך שלכם בערב שקט ללא ילדים ברקע. כדי להרגיל את הילד לסדר יום בריא ויציב, עליכם להתעקש עליו בעקביות מבלי לוותר, גם אם זה אומר שלזמן מה תצטרכו לעבוד קשה. אם אתם מרגישים שבשעה שבע וחצי בערב זה עוד מוקדם מדי, עשו זאת בשמונה, אך מאימתי שהכנסתם אותו למיטתו, לא קמים יותר, ולא משתתפים במשחק שהוא מכתיב. 2. כשהילד זורק חפצים עליכם לפעול מיידית ולא להסתפק בנזיפות או בדיבורים. יש לקום, להרחיק אותו מהסיטואציה בפנים רציניות, ולומר בקצרה "אסור לזרוק דברים!". רצוי לנסות ולפעול עוד לפני שהוא זורק את החפץ, ואם לא הצלחתם, הרחיקו אותו לחדר אחר או השאירו אותו קרוב אליכם מבלי לאפשר לו להמשיך, אך גם ללא כל התייחסות. המטרה היא לגרום לו להבין שהתנהגות כזו לא תזכה אותו בתשומת לב כלל. לא לטוב ולא לרע. 3. ילד אמור לישון במיטתו מאז לידתו. אם אינכם מצדדים בעיקרון הרצף, והשינה עם הילד נחווית בעיניכם כאי נוחות, פעלו מיידית לשינוי. הודיעו לו שמעתה יישן במיטתו בלבד, ולא תוכלו לאפשר לו להיכנס למיטתכם ("כל אחד ישן במיטה שלו, כי ככה נוח לכולם ולא צפוף, וככה לא נקום בבוקר עייפים"). תוכל לחפש כאן בפורום (דרך הכפתור "חיפוש בפורום זה") פניות קודמות בנושא, והצעות להתמודדות עם סרבנות שינה. ככלל, ההמלצה שלי היא להישאר לידו כשהוא במיטתו, גם אם זה כרוך באי נוחות זמנית עבורכם. אם אתם פעם מרשים ופעם לא, אתם מלמדים את הילד שכדאי לו להתעקש. העובדה שנולדה לו אחות לאחרונה רק מדגישה את הצורך שלו בהורים סמכותיים ועקביים, המעניקים לו שפע של תשומת לב, חום ואהבה, יחד עם גבולות ברורים מאד, שיסייעו לו לחוש ביטחון בשגרה, ולדעת שיש בבית מי שמתפקד ולוקח אחריות. לא ברור לי למה החלטתם דווקא בימים אלה לקחת לו את המוצץ. המוצץ מהווה מקור לנחמה בעיתות משבר, והפרידה ממנו היא מטלה התפתחותית כשלעצמה. כרגע, לא הייתי נוגעת במוצץ, ומאפשרת לו ליהנות מיתרונותיו כמפיג מצוקה. לסיום, אני מרגישה שהמשפחה שלכם בקשיי התארגנות שהחלו (אולי) עוד לפני הלידה, אך החמירו בעקבותיה. בנוסף, בנכם נמצא בתקופה הידועה כסוערת במיוחד, המכונה "גיל שנתיים האיום". לאור זאת, אני חושבת שאתם יכולים להסתייע עד מאד בהכוונה וייעוץ פנים אל פנים עם פסיכולוג קליני של ילדים או מדריכת הורים. בהצלחה ליאת