קשיים נורמטביים?

שלום גלית פניתי בעבר סביב התמודדותה של בתי בת ה3 עם ריוני ובהמשך, עם לידת אחותה השניה, כיום בת חודשיים. הצגתי את האפיזודות של התנהגות מעט אלימה בעיקר כלפינו, וכאשר למשל היא הרביצה לי כאשר הנקתי או הסברתי לה שאסור לעשות דבר מה לתינוקת , אמרתי שלא נעים להיות איתה כך והכנסתי אותה לחדר לזמן קצר. במצבים אלו היא בוכה וקוראת לי ,וכמה שזה קשה לי לעמוד בכך... אך אני עומדת בכך, מסבירה לה למה נכנסה ואז חוזרת לשגרה. העניין הוא שיש ימים שנראה כאילו המסר לא מופנם, והיא יכולה כמה פעמים במהלך יום להכנס לחדר.. ברור לי שקשה לה , והיא מתקשה לומר "אני מקנאה", אבל גם ברור לי שאיני צריכה לחוש אשמה על כך שיש לי עוד ילדה... ושעליי לעצור התנהגות אלימה. בנוסף, היא לעיתים צוווחת ממש בקול חזק וגם אז אני מזמינה אותה לחדרה כדי שתצעק שם, "כי בבית שלנו לא צורחים", שאלתי היא האם לצפות שזה יחלוף? האם להמשיך באותו קו? לשנות משהו? אני חוששת להחוות אצלה כנוקשה מדי. אציין כי אני משתדלת להקפיד על זמן רק שלנו, כגון סיפור כל יום, ליווי למשחקיה, או לקניון, להצגות, אירוח חבר שלה מדי פעם, למרות העומס שבהיותי יולדת.. מה לעשות?

שלום גלית, קנאה בין אחים, בעיקר בחודשים הסמוכים ללידה, היא עניין שכיח ונורמטיבי. כשאת שואלת האם זה יחלוף, כמובן שהדחף המיידי שלי הוא לומר "בוודאי". עם זאת, גם בידיעה שמדובר במשבר זמני, חשוב להכיר בכך שבתך הגדולה מתקשה להתמודד כרגע עם הופעתה של התינוקת, ויש צורך לגלות הבנה ואהדה כלפיה וכלפי המצוקה שלה. למרבה הצער, את המצוקה והקנאה שלה אי אפשר להשקיט דרך בילוי בהצגה או הליכה לקניון, מאחר ומה שהיא באמת צריכה ורוצה זה אותך, והרבה. הבילוי המשותף שלכן לא חייב להיות בחוץ או כזה שעולה בכסף רב. היא זקוקה לנוכחות המנחמת שלך, לחיבוק שלך, לקרבה, להתפעלות, לחמימות ולמגע גם אם זה סתם מול הטלוויזיה, ולידיעה שאת אוהבת אותה כל הזמן ולתמיד. אני מקווה שעם הרבה מאמץ והשתדלות בכיוון הזה, משהו בזעם ובקנאה שלה יירגע. ממליצה לך לנסות ולהיעזר גם בקריאה בנושא (יש המון חומר באתרי אינטרנט המיועדים להורים וגם, למשל, בספרם של רביב וכצנלסון "משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו", בפרק העוסק בלידת אח. מעודדת אותך לא להתייאש, ולמצוא את הזמן והכוחות לשתי בנותייך, שזקוקות לך כל אחת בדרכה. באמת לא קל... ליאת