תחרותיות יתר

יש לנוילד בן 9 (בן זקונים).היינו מעוניינים לדעת איך להתנהג איתו שכן גם אנו ההורים וגם ילדינו האחרים אינם תחרותיים והישגיים כמוהו.הילד אינו יודע איך להתמודד עם הפסד במשחק ולא חשוב מי המתמודד איתו ובאיזה גיל.ברצוני לציין שמבחינת ציונים אין לו את הבעיה גם אם קיבל "רק" 90 זה לא מטריד אותו. כל התחרותיות מתבטאת בכל מה שקשור לענייני חברה ומשפחה,כל מה שנוגע ביחסים עם אנשים.כשהוא מפסיד הוא מתחיל עם מניפולציות,שקרים ואפילו אם צריך הוא מערב בכי.הוא חושב שהוא צריך להיות תמיד ראשון ולא חשוב באיזה מחיר.קשה לנו להתמודד ועדיין לא מצאנו את הנוסחה אולי תוכלי להאיר את דרכנו.תודה מראש.

שלום גל, כולנו שונאים להפסיד ולהיכשל, ובכל זאת, יש ילדים שזה קשה להם יותר מאחרים. ככל הנראה מדובר בשילוב של תכונות אישיות מסוימות (תחרותיות, פרפקציוניזם, ביטחון עצמי), יכולות וויסות רגשי, אקלים ואווירה משפחתית (גם אם אנחנו עצמנו, כהורים, לא תחרותים, אנחנו יכולים לשדר הערכה להצלחה והישג). לא בטוח שיש 'נוסחה' מצליחה אחת, המתאימה לכולם, אך ישנם כמה כללי אצבע שאפשר לנסות ליישם מול ילד שמתקשה להפסיד. ראשית, נסו לתת דוגמא בעצמכם, והפסידו בכבוד. הביעו את רגשותיכם הכנים ("אוף, איזה באסה להפסיד") תוך שאתם "נשארים בחיים" ולוקחים זאת ברוח טובה. הדגישו במהלך המשחק את ההנאה, הכייף מהביחד, את המהלכים החכמים של הילד או של עצמכם, זאת בניסיון להקהות מעוצמתו של הניצחון/ההפסד. כאשר הילד מנצח, אל "תצאו מגדרכם" בניסיון לעודד אותו. נסו להישאר אדישים יחסית, ולא להעניק חשיבות עצומה לניצחון. מול רגע ההכרעה, נסו להזכיר לילד (ולעצמכם) שהניצחון הוא הרבה פעמים תוצאה של מזל, ולאו דווקא של חכמה או כישרון. הזכירו לילד שמשחק נועד לצורך הנאה וכייף, ושאפשר להפסיד. כשאתם מתחילים משחק, הזכירו לילד את האפשרות של הפסד, ושאלו אותו אם הוא מוכן לזה. בגיל תשע, אנחנו מצפים מילדים להיו מסוגלים להתמודד עם תסכול וכישלון, ובכל זאת, אם הוא משחק מולכם, נסו להתחשב, ולאפשר לו מדי פעם חוויה טובה של הצלחה והישג. כשאתם מתפעלים ממנו, הדגישו את התנהגותו, את היותו פרטנר ראוי, ולאו דווקא את התוצאה הסופית. אם, למרות הכל, הילד מתפרץ ובוכה מול הפסד, תוכלו לנחם אותו ולהביע תקווה שצורך ההישג החזק שלו, יוביל אותו כאדם בוגר לעמדות מפתח חשובות, אליהן מגיעים אנשים שלא יודעים להפסיד... בהצלחה ליאת