שיתוף הילד בנושא רגיש

בני בן 5.5 הוא בן יחיד אני ובעלי נמצאים בטיפולי פוריות כבר שנתיים. הסיבה לאי הפוריות נעוצה בלידה. בלידה הושארה לי שארית שיליה שגרמה לנזק קשה לרחם ולמצב העקרות בו אני נמצאת כיום. בני שהוא ילד מאוד בוגר וחכם יודע שאני מטופלת אצל רופא "שעוזר לאמא ואבא להכנס להריון" . לפני מספר ימים לאחר שראה את התינוק שנולד לחברה טובה שלו מהגן, שאל אותי מדוע הרופא לא מצליח לעזור לנו ואף הציע לי להחליף רופא... בנוסף שאל מדוע אני לא מצליחה להכנס להריון? הסברתי לו שלאמא היה פצע בבטן במקום שבו אמור לגדול התינוק. הפצע עבר, אבל גרם נזק ולכן לאמא קשה להכנס להריון. אמרתי לו שאני ואבא לא מוותרים ונמשיך עד שנצליח בסוף, גם אם זה יקח הרבה זמן.הוא מאוד רוצה אח או אחות ומדבר על זה איתנו מפעם לפעם. במקביל לטיפולים שאני עוברת אנו בודקים אפשרות לפנות למסלול של פונדקאות ואנו מאוד נחושים ברצון ובמטרה להגיע לילד נוסף. שאלתי- אנני יודעת מה לענות לו אם ישאל ממה נגרם הפצע שהיה לי "בבטן". אני מרגישה שהשאלה הזאת תגיע בקרוב. אני חוששת לספר לו שזה קרה אחרי הלידה שלו מחשש שלא יאשים את עצמו במצבי. איך את ממליצה להציג לו את הדברים? האם להפיל את האשמה על הרופאים? אבל אז אני חוששת שהוא יכול להפוך להיות נגטיבי כלפי רופאים. האם לומר לו את האמת? ואיך להציג אותה?

שלום רונה, אני מסכימה איתך, וחושבת שנכון מאד לשתף את הילד בתהליך שאתם עוברים, כי הוא חש - ללא ספק - שמשהו חשוב ומשמעותי קורה בבית. ממש כפי שאנחנו משתפים ילדים בהיריון של אמא, כך מגיע להם להיות חלק מתהליך של טיפולי פוריות, פונדקאות, או אימוץ. כמובן שאת ההסברים יש להתאים לרמת ההבנה של הילד, לגילו, ולבשלות הרגשית שלו. אישית, אני לא בעד ההסבר של "פצע" בבטן, בעיקר מאחר שהילד שלך נמצא בתקופה בה החרדה לשלמות הגוף נמצאת בשיאה, והרעיון של פצע בבטן יכול להיות מעורר חרדה, בהיותו 'פלסטי' מאד, וגם לא בהלימה מלאה עם הנסיבות במציאות. פצע הוא סוג של חבלה, ובחוויה של הילד, מישהו בהכרח גרם לזה. נדמה לי שעדיף להגדיר זאת כבעיה כלשהי שהתגלתה ברחם אחרי הלידה שלו ("איזה מזל שהצלחתי ללדת אותך בשלום, ושזה קרה רק אחרי הלידה..."). אפשר לספר לו על הרחם, כעל האיבר בגוף שבו גדל ומתפתח תינוק. תוכלי לומר שאחרי הלידה הראשונה התברר שקיימת בעיה ברחם שלך, ושלא בטוח שהוא יצליח להחזיק ולגדל בתוכו תינוק נוסף. אפשר לספר לו על הפתרונות האפשריים, כפשוטם, ולהשתדל להשיב על השאלות שלו באופן ענייני וקונקרטי. אני חושבת שאם תדגישי כמה את שמחה שהצלחת ללדת אותו, הסיכוי שיחוש אשמה או אחריות קטן. לטעמי, הניסיון להשאיר חלקי סיפור כ'סוד', עלול להביא לתוצאות לא רצויות, ולחרדות המתבססות על השערות ודמיון של הילד. האמת, כשהיא נחשפת בפניו בהדרגה בהתאם לגילו, לעולם עדיפה על הסוד, ונזקיה - אם בכלל - פחותים מאלה של ההסתרה. לא נותר לי אלא לאחל לכם שהמאמצים ישאו פרי, ושעד מהרה תתרחב המשפחה שלכם, ותגדל לתפארת. איתך ליאת

הי ליאת, ראשית תודה רבה על התשובה הזריזה באמת נתת לי חומר למחשבה ואני מתחברת עם הדברים שכתבת. בין שאר הדברים כתבת שאפשר לספר לו על הפתרונות האפשריים כפשוטם. האם כדאי בשלב זה לספר לו על הפתרון של פונדקאות כלומר בשפה של ילד אישה שתישא ברחמה את התינוק שלנו ותביא לנו אותו אחרי שיוולד. האם זה לא מוקדם מדי? אגב לפני כחודש- חודשיים הוא התעורר בבוקר ומיד שאל אותי מתי תהיה לו אחות. הוא אמר שהוא רוצה אחות גדולה. (לדעתי התקנא בחבר שיש לו אחות גדולה) אמרתי לו שאנני יודעת ושזה יכול לקחת הרבה זמן ושבכל מקרה אם תהיה לו אחות היא תהיה אחות קטנה כי הוא האח הגדול. והוא שאל אם אפשר לקנות לו אחות. אמרתי לו שלא קונים ילדים, אבל אפשר לאמץ ילדים שאין להם אמא ואבא שמגדלים אותם. אז הוא אמר לי שהוא רוצה שנאמץ ילדה. לא זוכרת מה עניתי לו, אבל לא פיתחתי את הנושא.