ילד סנדוויץ'

לפני שבוע נולד בני השלישי. יש לי עוד שני בנים בבית. הגדול כמעט בן 7 והקטן בן 3. הבעיה היא עם הילד האמצעי. הוא קיבל את המציאות החדשה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי. זה מתבטא אצלו בכעס ובכי כמעט לכל אורך שעות היום, הוא עצבני, זורק, בועט, דוחף את העריסה. בנוסף הוא התחיל להשתמש במוצץ למרות שהוא עצמו בתור תינוק אף פעם לא אהב מוצץ. נכנס ללול לעריסה. בקיצור מלחמה לא קטנה יש לי בבית. אנחנו מנסים לתת לו את מירב תשומת הלב, להתייחס, ללטף, לחבק. כשהתינוק ישן אני משחק איתו. באמת שמתשתדלים אבל נראה לי שלא עוזר כלום. אני יודעת שצריך סבלנות אבל חייבת עזרה איך להתמודד איתו ומה אפשר עוד לעשות. (דרך אגב, שלשום הוא גם עבר התקף אסטמה קשה בפעם הראשונה - לא יודעת אם יש קשר) תודה

שלום טל, ברכות להולדת בנך השלישי! מאחלת לכם הרבה בריאות, שמחה ונחת. בנך בן השלוש מתקשה להכיל את השינוי בקצב ובאופן לו ציפיתם, אך עדיין תגובותיו (אולי למעט התקף האסתמה)הן בגדר הנורמה, אם בכלל יש דבר כזה... כרגע, אין הרבה מה לעשות, חוץ מלקבל בהבנה וסלחנות את הנסיגה אל הלול, העריסה או המוצץ. לצד ההבנה וההתחשבות ברגשותיו, כמובן שאין לאפשר לו לפגוע ברכוש או באחיו התינוק, וחשוב להיות מאד ברורים בעניין זה. ככלל, יכולתם של ילדים קטנים לקבל את השינוי המשפחתי, תלויה במידה רבה בעמדתם של ההורים כלפי אותו שינוי ממש. הורים שמתייחסים אל הלידה כאל עוול או פגיעה באח הגדול, משדרים לו זאת ישירות או בעקיפין, מרחמים עליו ומנסים לפצותו. זוהי עמדה בעייתית, המחזקת אצל הילד את תחושת הקיפוח והאומללות, וכדאי לא להיכנס לשם. לטעמי, חשוב להמשיך לתת הרבה תשומת לב ואהבה לילדים הגדולים, אך בה במידה לשדר גם ציפייה מהם לקבל את התינוק, לעזור לך לטפל בו, ולהתחשב בצרכים המיוחדים שלך בימים אלה. אין טעם לנזוף או להדגיש מול הילד האמצעי "כמה הוא גדול" עכשיו, כי זה הדבר האחרון שהיה רוצה לשמוע. תוכלי, במקום זאת, לומר לו שאת רואה כמה קשה לו, וגם לך קצת קשה עכשיו (ואת אפילו מתגעגעת קצת לימים של לפני הלידה, כשהיה לכם המון זמן יחד). כך את נשארת קרובה לחוויה שלו, ולא משאירה אותו בודד מול הקושי. זה הזמן לגייס את אבא, את הסבתות ואולי גם דודים צעירים אם יש, להפצצה כבדה של אהבה, תשומת לב, וצ'ופרים כלפי הילדים הגדולים, עד יעבור זעם. שולחת לך, שוב, איחולים להרבה אושר בחיק המשפחה המורחבת ליאת