מעבר ממיטת הורים לחדר ומיטה משלו - בן שנתיים

שלום בני בן שנתיים ואנחנו החלטנו להעביר אותו לחדר ומיטה משלו. הלילות הפכו לסיוט בעיקר כל הזמן יוצא מהמיטה ורץ אלינו מבחינתו זה משחק כייפי. זה קורה בדרך כלל כי הוא מתעורר בלילה ואינו יכול להרדם במיטה שלו ורוצה לעבור אלינו אנחנו מחזירים אותו למיטה והוא רואה בזה משחק כייפי. כשאני יושבת ליידו זה לא עוזר, או שהוא שוכב ואז כעבור כמה דקות כשאני יוצאת מהחדר יורד מהמיטה ובא אלינו או שהוא מנסה לצאת ואני לא נותנת לו יושבת ליידו ומחזירה אותו ואז הוא בבכי מר ונכנס להיסטריה שבאיזשהו שלב מוציאה את הכוחות ממנו והוא נרגע כשבעלי לוקח אותו ליידים מסתובב טיפה בחדר ואש הוא הולך לישון. אני מרגישה חוסר עונים בעיקר מכך שהוא לא מקשיב לשום דבר ממה שאני אומרת לא לטון סמכותי ולא לטונים נעימים של הסבר פשוט עוזה את מה שהוא רוצה ואנחנו כבר תשושים מהסיפור הזה זה נמשך יותר משבוע. תודה על עזרתך מראש!!!

שלום סאשה, אני מברכת אתכם על ההחלטה להעביר את בנכם לחדר ומיטה משלו. איני יודעת מה עמד בבסיס ההחלטה להשאירו עד היום במיטתכם, אך עליכם להבין שעבורו (לפחות כרגע) זאת ברירת המחדל, וההחלטה הפתאומית שלכם בהחלט נופלת עליו "כרעם ביום בהיר". בגיל שנתיים עדיין אין טעם בהסברים, ולכן גם אין טעם לצפות שהוא יקבל אותם בהבנה. מוטב להתייחס לכך כאל גמילה, הכרוכה במשבר ותקופת הסתגלות. עד היום, הילד נעזר בנוכחותכם הפיזית כגורם מרגיע ומנחם, שאיפשר לו להירדם, ואף לחזור לשינה במקרה של יקיצת לילה. למעשה לא ניתנה לו מעולם ההזדמנות להירגע ולהירדם בכוחות עצמו. לכן, אני מציעה להשקיע בשבועיים הקרובים יותר זמן בשעת ההשכבה, כשאתם יושבים לצד מיטתו, ממעטים בדיבור או במגע (אחרי טקס שינה קצר של סיפור, חיבוק ונשיקת לילה טוב), ונחושים שלא לאפשר לו לחזור למיטתכם. עשו תורנויות גם בלילה, והשתדלו לא לכעוס יותר מדי. אני מאמינה שכאשר הוא יבין שאינכם מתכוונים לוותר, הוא יסתגל לשינוי בסופו של דבר, ויפתח מיומנויות הרגעה עצמית. זה עלול לקחת זמן מה, אך שווה את המאמץ. בהצלחה ליאת