ביישנות יתר אצל בת 7

שלום רב, לא יודעת אם זה בדיוק הפורום המתאים... בתי שתהיה בקרוב בת 7 ילדה ביישנית. עם בני גילה היא מתפקדת בסדר, היה לה קושי ביצירת קשרים חדשים, או ליתר דיוק התנגדות לכך, העדיפה לשחק תמיד עם אותה חברה או שתיים אולם כעת כשעלתה לכיתה א דווקא חל שיפור בכך. הבעיה היא בעיקר כשפונים אליה מבוגרים, לאו דוקא זרים אלא אפילו אנשים שהיא מכירה כמו הורים של חברים,דודים.. היא לא אומרת שלום, משפילה מבט או מתחבאה מאחוריי ןכמובן שלא עונה לשאלות. הסברתי לה שאנשים יכולים להעלב ושזה לא מנומס אך אני לא בטוחה אם כדאי לי ללחוץ עליה בנושא או להניח לה. בכל זאת זה לא נעים, היא כבר בת 7 ולא ילדה בת ארבע...

שלום רב, ביישנות היא תכונה אישיותית מולדת, וככזו עמידה למדי לשינוי. עם זאת, חוקרים התעסקו לא מעט בשאלה האם אפשר להבחין בצורה טובה בין ביישנות לבין מצבים אחרים בהם כן אפשר לטפל, כמו למשל חרדה חברתית. בהנחה שאכן מדובר בביישנות, אני מציעה ללא ללחוץ עליה, ולשחרר אותה מהעול המיותר של גינוני נימוס. רוב המבוגרים יודעים לזהות בנקל התנהגות ביישנית של ילדים, ואינם רואים בה חוסר נימוס. מה שחשוב יותר, זה להשתדל לא לאפשר לביישנות ליצור גרעונות חברתיים ותפקודיים. כלומר, לא לתת לביישנות למנוע ממנה חוויות והתנסויות במידה כזו שתגרום לה להרגיש מחוץ למשחק החברתי. ברוב המקרים, עם הגיל, גם הביישנים הגדולים מעיזים מעט יותר, ומצליחים לארגן סביבם חוג יציב של חברים במחיצתם הם מתפקדים בנינוחות. כדאי לזכור שבתרבויות רבות הביישנות נחשבת תכונה רצויה ומוערכת, ונדמה לי שבחברה הישראלית שמתאפיינת בכל כך הרבה כוחנות וחוצפה, הביישנים הם כמו אבני-חן יקרות ונדירות, ההופכות את המרקם כולו לעשיר ובעל ערך. שנה טובה ליאת