התעסקות במוות בגיל 8.5

שלום, בני בן 8.5. נחשף למוות לפני 3 שנים כשחבר טוב שלנו נהרג במלחמת לבנון. אבי ואבא של בעלי נפטרו לפני שנולד וסבתא שלי נפטרה לאחרונה. יום אחד נפל לו האסימון שהחיים נגמרים והוא מאוד בכה. הוא מאוד מפחד שיקרה לנו משהו. לעיתים קרובות הוא נזכר בעובדה שבסוף מתים וזה עושה לו מצברוח רע והוא אפילו בוכה. כל דבר שקורה למישהו מהקרובים לו (מכה, נפילה וכו') הוא שואל אם אפשר למות מזה. ברור לי זה טבעי שהמוות יעסיק אותו, מצד שני נראה לי לא תקין שילד מגיל כזה מתאבל על כך שהחיים בסוף נגמרים. איך עוזרים לו ? אציין עוד כי היינו בטיפול בגלל בעיות התנהגותיות והוא כ"כ התנגד לטיפול ואמר שאנחנו חושבים שהוא משוגע ובגלל זה אנחנו לוקחים אותו לטיפול. הטיפול ממש פגע לו בבטחון העצמי והחלטנו בשלב זה להפסיק. תודה

שלום רב, המוות תמיד נמצא סביבנו, ולמרבה הצער, יש ילדים שנחשפים למקרי מוות סמוכים או קרובים, שיכולים להגביר את המודעות לקיומו, ובאופן זמני גם את החרדה מפניו. כאשר הנושא עולה, רצוי לא לעקוף אותו או להימנע מדיבור ישיר עליו, כי ההתפתלות של המבוגרים או הניסיונות לדחוק את הנושא אל מחוץ לתודעה יכולים להחריף את הפחדים ולהשאיר את הילד בודד עם מחשבותיו ודמיונותיו. אל המוות יש להתייחס כפשוטו, כאל אירוע בלתי נמנע המצפה לכולנו ביום מן הימים "כשנהיה זקנים מאד". לפעמים קורים אסונות לא צפויים, תאונות, מלחמות, מחלות קשות, אבל הם נדירים יחסית. כדאי להדגיש את המצבים בהם יש לנו שליטה על האירועים (נהיגה זהירה, אורח חיים בריא, הימנעות מסכנות מיותרות), כדי שהילד יחוש שביכולתו לעשות משהו כדי לשמור על עצמו. אני רוצה לחדד ולהזכיר שלעיתים התנהגות מקצינה אצל ילדים מקורה בחרדות ופחדים שאינם מוצאים ערוץ מספק לביטוי ועיבוד. ובעניין הטיפול הפסיכולוגי. בדר"כ אצל ילדים בגיל של בנך הקישור בין טיפול ל'משוגעים' אינו בא מעצמו. כמי שמטפלת בהרבה מאד ילדים, אוכל לומר לך שרובם הכמעט מוחלט אוהבים מאד את השעה הזו, ורואים בה הזדמנות לשיח מסוג חדש, שאינו מתאפשר להם בסיטואציות אחרות. צר לי על כך שבנך למד את הקישור המעליב והכ"כ לא נכון הזה, ובכך מונע מעצמו עזרה. בהצלחה בכל מקרה ליאת