פרפקציוניזם

ילדתי בת ה9 (הקטנה מבין שני אחיה) קשה מאוד עם עצמה. היא חייבת תמיד להצטיין בכל מה שהיא עושה. אם זה בלימודים, ואם זה בחוגים. הי אינה מוותרת לעצמה בכלום. מן הסתם הדפוס הזה קצת מוכר לי מעצמי , ואני מנסה להסביר לה כל הזמן שאי אפשר להיות טוב בהכל, ושמאוד קשה להנות מהחיים כך. אפשר לרקוד בשביל להנות ולא חייבים להצטיין. ומותר גם לטעות. תשובותיה אלי הן בדרך כלל :"את מדברת?". ואני נשארת ללא תשובה הגיונית. כי הדיבורים שלי אינם תואמים את המעשים שלי, כנראה. לפחות מנקודת מבטה. מה גם שכאחות קטנה לאחות מתבגרת שבועטת ולא לומדת, ולא עושה כלום , היא אומרת שהיא לא רוצה להיות כמוה ולגרום לנו (להוריה) צער כמו שאחותה גורמת. בקיצור, אני מרגישה שהיא קצת ממלכדת אותי בתשובותיה, ומשאירה אותי חסרת אונים. הפחד שלי הוא שעוד מעט תתחיל את גיל ההתבגרות ואו שתפנה לקיצוניות השניה או שתהיה חס וחלילה אנורקסית או משהו בסגנון. מקווה שהצלחתי להעביר את בעיה כהלכה בתודה

שלום שלי, הצורך להצליח ולהצטיין אינו רע כשלעצמו, שכן הוא מניע אנשים לקראת הישגים בפועל. אני מבינה שאת מוטרדת בעיקר מהדפוס הקיצוני, שעלולות להיות לו השלכות בעתיד. כמו שאת מזהה נכון, קשה לנו להטיף או להשתמש באמירות "מן השפה ולחוץ", ולצפות שהילדים יאמינו לזה. אם הצלחות, הישגים והצטיינות חשובים מאד גם לך, אין סיבה שילדתך לא תפנים מערך אמונות דומה. כרגע, לפחות בתיאור שלך אותה, אפשר להתרשם מילדה חזקה ונחושה, מלאת אמביציות (וכנראה שגם כוחות להגשימן), שלא מגלה סימני מצוקה מיוחדים. הגם שבאנורקסיה יש מרכיב חזק של שליטה ופרפקציוניזם, אין בשני אלה כדי לנבא אנורקסיה, אלא אם הפרפקציוניזם שלך קשור גם לנושאים של משקל ומראה חיצוני, ואתן מקיימות סוג של מאבקי שליטה סביב נושאים אלה ואחרים. נסי לשחרר, לאפשר לה לחגוג את הצלחותיה, ולשדר שהיא (וגם אחותה) אהובות מאד ללא קשר להצטיינות זו או אחרת. את מוזמנת לדפדף מעט בפורום הצעיר שלנו, ולקרוא תשובות קרובות לנושא. תוכלי לעשות חיפוש קצר תוך שימוש במילת חיפוש "פרפקציוניזם". בהצלחה ליאת