בת שנתיים ו 7 הפכה ל"דבק"

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

03/03/2019 | 01:04 | מאת: אמא הרצליה

לא נעים לי לקרוא לבתי כך,אך זה מה שהפכה להיות וזה מעיק ומייסר אותי שאני כועסת בשל כך. האם זה נורמטיב לגיל? כל הזמן קוראת לי אמא אמא נדבקת לרגליים עד שאני מבקשת ממנה שתניח לי מעט כי זה מציק. זו ילדה שקיבלה אהבה קבועה אינסופית מרגע שנולדה מכולם כל שלא ברור לי מדוע בוחרת לנדנד כך .. כיצד עלי להגיב לה כאשר היא עושה זאת ? מודה לך

לקריאה נוספת והעמקה

הי אמא, אני נורא מבינה ללביך...זה מה שזה. לפעמים ההיצמדות הזו יכולה להעיק אבל חשוב לזכור שזה כנראה שלב התפתחותי. ככל שישנה הבשלה קוגניטיבית, הילד יותר ויותר מבין שהוא נפרד מה שמוביל לתקופות של היצמדות גוברת. כל שצריך לעשות הוא להיות שם עבורה כשאפשר וכשפחות אפשרי לך(הן מבחינה רגשית או נסיבתית) פשוט צריך להרגיע אותה ולומר "אמא לא יכולה עכשיו את תהיי בנתיים עם אבא/סבא/תשחקי עם עצמך, ואמא כאן". כלומר גם הסירוב צריך להיות מרגיע, אמפטי ו"בלב שלם" כלומר תוך ניטרול רגשות אשמה או מיאוס שלך. זה בסדר שהיא רוצה כל הזמן, זה בסדר שאת לא יכולה כל הזמן. במילים אחרות, להכיל את המצב הזה משמע לא בהכרח להתפנות אליה בכל דקה ביום, אלא לקבל את זה שזה הצורך שלה כרגע, להיות שם עבורה אמפטית ותומכת גם ברגעים שאת איתה וגם ברגעים שאינך יכולה לספק את מבוקשה. היא לאט תפנים ותיזכר שבעצם הכל בסדר..ושהיא יכולה להסתדר גם בלעדייך..כי את בעצם כל הזמן שם.. לפעמים פרדוקסים הם שם המשחק בהורות ;) בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים