"סגידה" לחבר ודיבורים על מנת לפגוע

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

05/02/2016 | 00:11 | מאת: אמא מודאגת מאוד

היי, ילד בן 7 מאוד אהוב ע"י כולם, ביטחון עצמי רב ,חכם מאוד,די דמות של מוביל. שתי בעיות עלו לאחרונה שאינני יודעת כיצד להתמודד איתן, אין לי גם בעיה לקבל המלצה על טיפול מתאים,פשוט לא יודעת איך מתחילים. אז אתחיל: יש לו חבר אחד שהוא פשוט מעריץ ואוהב\עושה כל מה שאותו חבר אומר לעשות, וזה כולל להתעלם ממישהו שעד לפני שנייה היה חבר טוב שלו. ההתנהגות שלו בנוכחות אותו ילד לא בריאה לטעמי והיחסים מזכירים מאוד יחסי גורו ותלמיד במובן השלילי. הוא מאוד מחפש לרצות אותו בין אם זה במילים או במעשים וכל הזמן גם שואל אותו אם זה בסדר מה שעשה בכדי לזכות באישור של אותו ילד לכל דבר,אני יושבת ומסבירה לו שאני שמחה שיש לו חבר שהוא ככ אוהב אבל הוא צריך שיהיו לו דעות משלו, לא הולך לי :( . זה לא קורה עם שום חבר אחר ויש לו הרבה חברים, להפריד לא ניתן היות והם לומדים יחד באותה הכתה. דבר שני: הוא יכול להיות חבר מקסים עד שהוא מחליט שהחברות הסתיימה(זה יכול להיות בגלל שהחבר שלו ציווה עליו לעשות את זה או בגלל שילד או ילדה מסויימים עשו מבחינתו מעשה שלא יעשה, זה יכול להיות גם שנגעו לו בציוד ללא רשות ולא הקשיבו גם כשביקש שלא יעשו זאת) וכשהחברות מסתיימת הוא פשוט אומר מה שעל ליבו ללא סינון, הוא יכול בנוכחות ההורים של הילד להגיד שהוא לא חבר שלו,לא מעוניין לשחק איתו,שונא אותו וכו...אתמול לראשונה כשרציתי להפגיש בינו לחבר אחר הוא פשוט אמר לידי וליד האמא של הילד שהוא שונא אותו והוא לא חבר שלו וברח בריצה מהמקום(היום כבר קרה בפעם השנייה עם אותו החבר בסיטואציה אחרת)....תוך עשר דקות הוא נרגע ושיחק עם אותו ילד ואפילו להפריד בניהם בסיום המשחק היה קשה מרוב שנהנו. מה יכול להיות מקור ההתנהגות הזו??? גם בסוגייה הראשונה וגם בשנייה...מה עושים????? מרגישה אבודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, עד כמה שהדבר יכול להיות מאתגר עבורנו כהורים, אני ככלל לא מציעה להתערב בחיים החברתיים של הילדים שלנו, אלא אם כן אנו מבחינים שהדבר יוצר מצוקה ניכרת או שהילד עצמו מבטא צורך כלשהו בסיוע. בדרך כלל קשרים חברתיים משרתים צרכים כאלה ואחרים, ומה שאנו כהורים יכולים לעשות הוא להיות קשובים לילדינו ובאמת לחשוב עליהם ועל הצרכים שלהם, על המניעים שלהם וכיוב', כל זאת על מנת לא לאבד קשר מנטאלי עם מה שקורה בחיים שלהם. זה שונה מלהתערב באופן פעיל. מה שאני אישית מציעה לך לעשות הוא לשוחח עם בנך על הקשרים שנראים לך מטרידים מהצד, לנסות להבין מה הוא מפיק מהם, כיצד מרגיש בתוכם, מה הוא מרוויח ומה מפסיד, כיצד מרגיש כאשר מחליט לנתק קשר בפתאומיות וכיוב'..באופן הזה את תוכלי להבין טוב יותר את צרכיו ומניעיו ודרך השיחה גם תוכלי להגביר את המודעות שלו לצרכים למניעים ולרגשות שלו עצמו. לפעמים זה מספיק בשביל שילד יוכל להגדיל את טווח הבחירה שלו. שימי לב שחשוב שהשיחות האלו יעשו ממקום מתעניין ותומך להבדיל ממקום מעורב יתר על המידה ומחנך. ילדים בדרך כלל מגיבים לזה פחות טוב ובעצמם יכולים להיכנס לעמדה מתגוננת. אני מאמינה שמקום בטוח ועקבי אצלך, לשתף ולברר את רגשותיו לעצמו, יוכל לשמש מקדם הגנה למצבים חברתיים מורכבים/בעיתיים/לא נעימים בהווה ובעוד שנים רבות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים