שאלה

שלום רב אמא לשני ילדים נשואים וסבתא ל-3 נכדים, אלמנה מזה כשנתיים , לאחר מאבק ממושך של 5 שנים במחלה הארורה. לביתי יש 2 בנים בני 5 ו-2, נשוארה כ6.5 שנים, הזוגיות שלה היתה עם הרבה עליות ומורדות עד כדי גירושים. ביתי גרה אצלי כמעט 5 שנים עם הפוגות קצרות, היתה חוזרת לבעלה על מנת לשקם ושוב חוזרת. היתה על סף גירושים אך בעלה הביע חרטה ובכל זאת החליטה לנסות בגלל הילדים (אין אהבה גדולה שם מצידה של ביתי ואפשר להבין גם למה). במשך כל הזוגיות שלה היו הרבה התפרצויות אלימות מילוליות, וצעקות כך שבנה בן ה5 חווה את כל זה ומכאן מתחיל כל הסיפור: הילד לא רצה לתקשר עם האבא לא היה מוכן ללכת איתו מנגד היה מחובר מאוד לסבא(לפני שנפטר) ברמות מטורפות לדעתנו הוא ראה בו את האבא שהיה חסר לו. דבר שמאוד חסר לו היום הוא כל הזמן שואל על הסבא ומנשק את תמונותיו, הסברנו לו בדיוק מה קרה. כרגע הם גרים בדירה שכורה כ8 חודשים, היחסים בין ההורים פחות או יותר סבירים, אך ההתנהלות עם הילד מוציאה אותם מהכלים וזה מביא אותם למצב של מריבות. הילד מקלל את אביו לא רוצה ללכת איתו לגן כל מה שקשור להיות במחיצת אביו אחד על אחד פשוט גורם לילד בכי וצרחות , כל מה שהוא רוצה זה כאן ועכשיו, גם הקטן התחיל להתנהג ככה, אני יודעת שהאבא מאוד משתדל אבל כשמתעצבן למשל שהילד כל הזמן בוכה , אז הוא צועק עליו , תשתוק כבר ילד בכיין כל הזמן בוכה אני אשים אותך בעונש וכו' וכו' לפעמים גם מושך אותו ביד ומשיב אותו בכוח בפינה. כמובן שמצב זה מתחיל להתלקח מאחר וביתי לא מוכנה ליחס כזה ואז הם מתחילים לריב. לילד אין לו גבולות וזאת בגלל שהוא עבר את מה שעבר אז כל הזמן ויתרנו לו (גם אני שזה התבטא בהמון פינוקים כפיצוי) והשתדלנו כל הזמן לרצות אותו מתוך רחמים, כשפנינו לטיפול פיסוכלוגי אמרו שהילד בסדר גמור והם לא רואים בעייה, היה בטיפול ברכיבת סוסים וכלום לא עזר. אגב בגן מתנהג מדהים הגננת רק משבחת אותו. ביתי כבר חסרת אונים לא יודעת איך להתנהג איתו במיוחד שכל המצב הזה יוצר לה מריבות עם בן זוגה שכל הזמן אומר לה אם נתגרש זה יהייה רק בגלל הילדים. וגם אני שמאוד מעורבת כואב לי לשמוע את ביתי כל בוקר בוכה וחסרת אונים. אודה לך על תשובתכם המהירה. הסבתא הדואגת

שלום לימור, אחת המלכודות הנפוצות במקרים של משפחה במשבר, זו מלכודת הרחמים. כאשר אנחנו מרחמים על הילדים, על רקע סכסוכי הורים, גירושין ואפילו אובדן, יש סיכוי שנקבל החלטות שגויות. אחד הדברים שמסייעים לילדים להתגבר על משברים מן הסוג הנ"ל, קשור ליכולתו של ההורה לשמר רוטינות יציבות , ובכך לתרום לתחושת הרציפות בחיי הילדים. ילד שמרחמים עליו, נהנה מוויתורים, מהסגת הגבולות לאחור, ומתחושה שהדברים מתנהלים מעתה רק כדי לרצותו. לטווח הארוך יש בכך כדי להחלישו, לגרום לו להרגיש מסכן ואומלל, ולפגוע בכישורים הבינאישיים והחברתיים שלו. ובכל זאת, אני יכולה להבין את הכאב שלכם מעצם זה שהילד חווה את אבדן סבו, ובמקביל חווה גם ערעור של הזוגיות והמשפחה. בעיני, יש מקום להמליץ להורים להגיע לפסיכולוג ילדים קליני, שיוכל לספק להם (בהמשך אולי תוכלי להצטרף גם את) הדרכה והכוונה הורית. חשוב שיוכלו ללבן את הקשיים והבעיות שלהם מבלי לערב את הילדים (גם לא כמאזינים פסיביים), וללמוד לתקשר ביניהם בדרך מכבדת ולא אלימה. טיפול זוגי מומלץ מאד אף הוא, ובניגוד להדרכת הורים הוא עשוי להימשך זמן ארוך יותר. את עצמך, כסבתא, תוכלי לתמוך בתהליך הן בדרך של שמרטפות פעילה, והן בדרך של תמיכה כספית. הסבירי לבני הזוג שההתנגדות של הילד לאביו אינה בהכרח משקפת חוסר אהבה או חוסר כבוד, אלא תגובה לא רצויה לחוויות שליליות חוזרות. בחוויות הללו יש לטפל, בעיקר כדי למנוע את הישנותן בעתיד הקרוב והרחוק. מה את אומרת? ליאת