מעבר לכיתה א' וקייטנה בחגים

בוקר טוב, יש לי ילד בן 6 שהתחיל ללמוד בכיתה א'. היום יומיים הראשונים בבית הספר היו בסדר ואז יום אחד כשהמחנכת שלו לא הייתה ואביו היה בחול נהיה לו קשה, זה לווה בחששות מערב קודם, כאבי בטן בכל בוקר והרבה בכי בבית וליד שער בית הספר. היו יומיים שסירב ללכת לבית הספר והגענו לשם בקושי. ניסיתי להקל עליו ע"י ימים יותר קצרים (למרות שהוא רשום גם לצהרון). בנוסף אתמול ושלשום היה אמור להיות בצהרון (קייטנה) והיה לו מאוד קשה להיפרד בבוקר (ביום הראשון) אך אחרי שנפרד נהנה בקייטנה, כשבאתי לקחת אותו מצאתי אותו שמח ועליז. ביום השני אחרי שעה של בכי שלו מול כל בית ספר וניסיונות שלי ללכת וויתרתי ולקחתי אותו איתי לעבודה, עד עכשיו אני בהרגשה לא טובה שלא פעלתי נכון. חשוב לציין שהקייטנה הייתה בבית ספר אחר וצוות הצהרון(קייטנה) חדש ולא ממש שיתף איתי פעולה ועזר לי עם בני. מצד אחד אני מאוד מבינה ומנסה לעזור לו מצד שני כבר עבר חודש, החגים נגמרים בית הספר כבר לא כל כך חדש, אביו חזר מחול והייתי רוצה שיכנס לשגרה ללא הבכי. אנחנו מדברים על הדברים, שיתפתי גם את צוות בית הספר והצהרון. להרגשתי אני לא מקבלת מספיק עזרה מצד בית הספר. בפועל שנינו מגיעים מותשים לבית הספר ולעבודה ולא נעים להתחיל ככה יום. א. האם מוגזם לבקש שיכנס לשיגרה בשלב הזה ? ב. באיזה כלים אני יכולה לצייד אותו ואותי על מנת להקל על התקופה הבאה? ג. יש לי חשש נוסף שהבכי עכשיו פחות נובע מקושי ויותר נובע ממשחקי כח שלו איתי הבכי, זה שמחזיק אותי שלא אלך ומבקש שאאסוף אותו מוקדם כאילו הוא קובע את הכללים ושזה נתון לשיקולו. מדובר בילד חכם רגיש בוגר וחבל לי שאנחנו סובלים ככה, מה הפיתרון? תודה רבה

שלום רב, אנסה לענות על שאלותייך בסדר בו הצגת אותן. א. זה לא מוגזם לבקש שייכנס לשגרה בשלב זה, אך גם לא מוגזם (אם נשתמש באותה מטבע לשון) לבקש עדיין התחשבות וסלחנות. ילדך זה עתה נכנס לכיתה א', ומותר לו להתקשות עדיין בשלב זה. עליכם לזכור שהמעבר מהגן לכיתה א' הוא מעבר חד, אל תוך מסגרת תובענית, במיוחד עבור הילדים הרגישים (ואפילו אלה הקצת מפונקים). אז נכון שרוב הילדים מצליחים להיפרד, וזה שהילד שלנו לא, עדיין לא אומר שמשהו ממש ממש לא בסדר. בעיני זה נסלח ומובן. ב. לצד ההכרה בקושי שלו, הדברים אמורים להיות מוצגים לו באופן מתחשב ומכבד, אך גם בהיר וחד משמעי: ילדים הולכים לבית הספר, גם אם זה קשה או לא נעים בהתחלה. נדמה לי שמה שיעזור גם לילד שלך וגם לך, היא העובדה שמדובר בילד בריא ומתפקד, שיודע להתעשת מהר וליהנות ממה שהמסגרת מציעה לו. תוכלי להזכיר לו (ולעצמך) שיש לו כוחות להתמודד עם הסיטואציה, ושגם אם הוא בוכה קצת בבוקר, אין לך ספק שהוא מצליח גם להירגע ולהתגבר. במילים אחרות, אם את תסמכי עליו, הוא ילמד לסמוך על עצמו. אני מציעה לדבר עם המורה שלו, ולבקש ממנה לקבל אותו מידייך בבוקר. זה יחייב אותך לטקס פרידה קצרצר, ו"חיתוך מהיר", שייקל גם עליו, גם עלייך וגם על המורה. סצינות פרידה ממושכות מכבידות על כולם, ויוצרות התנגדות גם אצל צוות ביה"ס. אפשר להכין את הילד בבית, ולומר לו בשקט, שאתם יודעים שיהיה לו קשה, אך אתם חייבים להשאיר אותו כי אתם הולכים לעבודה או לעיסוקים אחרים. אפשר לתת לו חפץ אהוב מהבית שיעזור לו להירגע (בובה קטנה של גיבור-על, אבן קריסטל מגרשת פחד, או אפילו ממתק קטן). הבטיחו לו שתחזרו בצהריים, ואל תשכחו לשבח אותו על המאמץ שלו כשהוא חוזר הביתה, גם אם בכה מאד בבוקר. ("ראינו שהיה לך קשה, וכל הכבוד שהצלחת להירגע בסוף. אנחנו גאים בך!"). ג. יכול להיות שמדובר במאבק כוח. הסבירות לכך גדלה אם קיימים מאבקים כאלה גם בבית. זה לא מאד משנה. ההתייחסות צריכה להיות זהה: יש חוק במדינת ישראל, האומר שילדים צריכים ללכת לביה"ס. ולכן, אינך יכולה לקחת אותו. נקודה. ככל שתהיי יותר עניינית ורגועה, ופחות מתפתלת מרגשות אשמה - כך ייטב. אם את חושבת שנקלעתם לדפוס חוזר של מאבקי כוח, אני ממליצה על הדרכת הורים קצרה, שתחלץ אתכם מהר מהסבך. בהצלחה ליאת