טיול שנתי לבן 12

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

01/04/2015 | 22:01 | מאת: חני

שלום רב נשואה + 2 ילדים. בני בן 12 ילד מחונן שלמעשה קפץ מטרום חובה לכיתה א. הוא ילד מאוד פיקח וחריף אך יחד עם זאת אני מוצאת שהוא חולמני משהו. השנה עבר לחטיבת הביניים כיתה ז לבית ספר פרטי ויוקרתי מאוד. בית ספר זה דוגל בטיולים עם מסעות קשים הליכה מרובה בישול עצמאי בשטח ולינה בשטח. יש לציין שבני אינו רגיל לסוג כזה של טיולים ואנו בכלל משפחה שלא נוטה לצאת לטיולים הכוללים לינה בשטח אלא תמיד בתי מלון. בתחילת השנה יצא לטיול עם לילה אחד לינה בחוף הים וחזר ואמר שהיה גרוע ומאוחר יותר אמר שהיה נחמד. טיול נוסף שהיה הלך בו 10 קמ ביום ובערב התקשר ואמר שלא נחמד וכואבת לו הרגל ונסעתי לאסוף אותו. בסוף החודש יש טיול בן 2 לילות מרוחק ממקום מגורינו הכולל הליכה מרובה ולינה בשטח. בנוסף בני סובל מאנמיה והמוגלובין נמוך התייעצתי עם רופאת המשפחה והיא אמרה שאם יש מבוגר שיזכיר לו לאכולולשתות זה בסדר אך יש רק מורה אחת שיוצאת עם הכיתה ולכן אני מוטרדת שיתייעף ואז זה רחוק לנסוע להביא אותו וכן אני מוטרדת מהחולמניות שחלילה ילך לאיבוד. הוא מעוניין לצאת אך אני מאוד מאוד מוטרדת ומעדיפה שלא יצא לטיול. איזו סיבה אפשר להגיד לו שלא יצא? אינני רוצה להוריד לו את הבטחון ולומר לו שהוא חולמני ולא יסתדר תודה על התשובה וסליחה על אורכה של השאלה.

לקריאה נוספת והעמקה
02/04/2015 | 00:57 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום חני, אחד האתגרים הגדולים שלנו כהורים, קשור לניסיון *שלא* לשעבד את הילד לחרדה שלנו. את יודעת, סכנות אורבות בכל מקום, ועדיין - הרוב המוחלט של הילדים בישראל יוצא לטיולים שנתיים, וחוזר מהם חי :-) אם הילד שלך אנמי, עם המוגלובין נמוך, רצוי להתייעץ עם הרופאה לגבי איזון (ברזל?), וכד'. נדמה לי שצעידה של כמה שעות באוויר צח אינה כה מסוכנת, ובוודאי שלא קטלנית. גם מסעות קשים או לילות געגועים מחוץ לבית, אינם מזיקים. אחרי הכל, זה בדיוק החומר ממנו נוצרות חוויות בלתי נשכחות. במקומך, הייתי עושה הכל כדי לעודד אותו לצאת בשמחה ולחזור בשלום. אם אינך שקטה, תוכלי לבקש מאחד המבוגרים המלווים להשגיח מעט יותר, מטעמך, ואף לעמוד בקשר טלפוני עם בנך או עם המורה. זכרי שהארץ שלנו קטנה מאד, ובמקרה הכי נורא, תוכלי לבוא ולאסוף אותו, ולהביאו תוך שעות ספורות לחוף מבטחים. מציעה לך לקחת אוויר, ולהתמודד עם החששות הללו בגבורה. הזכירי לעצמך שאלה ההזדמנויות היחידות שלו לפעילויות "אקסטרים", ותתפללי שהוא יסתפק בהן, ולא ירחיק בבוא היום להודו או לג'ונגלים של דרום אמריקה. חג שמח ומלא אביב ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים