חוסר בטחון עצמי- בת 5.5

ביתי הבכורה בת 5.5, ילדה מאוד חכמה ומוכשרת ויחד עם זאת בעלת בטחון עצמי נמוך. היא מאוד יצירתית ובעלת עולם פנימי מאוד עשיר והבעיה העיקרית שכרגע מטרידה אותי בנושא חוסר הבטחון ,הוא חוסר היכולת שלה לפנות למבוגר כאשר היא צריכה לבקש עזרה. הדבר מתבטא בעיקר מול דמות סמכותית כלומר הצוות בגן אליו לא תפנה לעולם ותמיד תבקש מחברה שלה לפנות בשמה. הבעיה קיימת מגיל צעיר. בהתחלה חשבנו שמדובר באלמות סלקטיבית אבל זה נשלל ע"י הפסיכולוגית של הגן גם בשנה שעברה וגם בשנה זאת- נמצאת השנה בחט"צ ואני מוטרדת מכך בעיקר בשל העובדה שנוצרו סיטואציות כמו מקרה שקשרתי לה את השקית של הכריך. היא לא הצליחה לפתוח ולא פנתה לצוות ולא אכלה כל היום. היא נכנסת בבוקר לגן ולא יוצרת קשר עין עם הצוות ולרוב "בורחת" לפינת הציור שזה המקום הבטוח שלה. הגננת והסייעת מודעות לבעיה וגם יועצת בית הספר אבל עדין לא נמצא פתרון לבעיה. חשוב לציין שהגננת היא לא דמות חמה ומכילה והיא לא מצליחה להגיע לבת שלי מבחינה רגשית. כאשר אני שואלת את ביתי למה היא לא ניגשת לבקש עזרה כשצריכה, היא מתחמקת או מתרצת ואומרת שבפעם הבאה תפנה - מה שלא קורה אני ממש מודאגת ואשמח לדעת ממה זה נובע? מה ניתן לעשות כדי לעזור לה להתגבר על הקושי הזה?

שלום, בהנחה שנשללה אלמות סלקטיבית, אני מניחה שמדובר בביישנות קיצונית או חרדה חברתית. ביישנות, כפי שנכתב כאן הרבה בעבר, היא תכונת אישיות, שבאופן כלשהו מלווה את האדם לאורך חייו. למרות שמדובר במשהו "כרוני", רוב הביישנים מצליחים בסופו של דבר לתפקד היטב, עם מעגל חברים קרוב, ובתוך סביבתם המוכרת. החרדה החברתית היא הפרעה הניתנת לטיפול בהצלחה. תהיה הסיבה אשר תהיה, כרגע, שווה להשקיע בסיוע לילדתך, ואפשר לעשות זאת הן בהתאמה ורגישות מצד הסביבה, אך גם באימון ותרגול מצבים מעוררי חשש. למשל, לתרגל אותה במשימות ביניים קלות, כהכנה לקראת משימות קשות ומרכבות יותר עבורה. אפשר לעזור לה לבקש משהו קטן ממבוגר שהיא מכירה בתוך המשפחה (סבתא או דודה), כמו לקשור שרוך או להוריד עבורה משהו שנמצא גבוה. לקנות ארטיק לבד באוטו גלידה או מסטיק בפיצוציה. הדוגמאות האחרונות מהוות גם סוג של תגמול על המאמץ והאומץ. חשוב לזכור שלעתים, גם אם לא במודע, הסביבה מעניקה תגמולים ישירים ועקיפים לילד הביישן, תשומת לב רבה, סוג של רחמים ורצון לפצות, ואפילו שירותים מיותרים. רצוי להיות מודעים לאפשרות הזו ולהימנע ממנה ככל האפשר. אם תרגישו שהמצב לא משתפר, פנו להתייעצות עם פסיכולוג ילדים קליני, שיוכל להציע התערבות ישירה (מול הילדה) או הדרכה הורית, בהתאם לצורך. בהצלחה ליאת