ילדה בת 6

הי, ביתי בת השש, תלמידה טובה מאוד, אוהבת לעזור, פרפקציוניסטית ומחמירה עם עצמה יתר על המידה. רוקדת בחוג ריקוד, מופיעה, אוהבת להישמע. במפגשים חברתיים ניכר שהיא אוהבת לנהל את העיניינים, במידה ולא ניתנת לה האפשרות היא תעדיף להיות לבד ותבקש מהחברה ללכת. נראה לי שהיא מתוסכלת ומבולבלת אך היא לא מתאמצת להתגמש ולהתפשר עם חברותיה. מה שמדאיג אותי שבבית הספר היא הולכת כל יום למתח, או צובעת לבד. לדבריה הילדות לא מזמינות אותה לשחק והיא מעדיפה להישאר לבד.היא לא נראית בודדה או עצובה...כך גם המורה אומרת. גם כשיש לה הזדמנויות להיות עם חברות, לפעמים היא מוותרת. ביתי מאוד עקשנית ואינה מוכנה להתפשר כמעט על כלום. היא מרצה את המורים בביה"ס ואוהבת להיות בחברתם של המבוגרים. לעיתים נראה לי שאין לה רגישות חברתית והבנה של מצבים חברתיים. גם אם אומרים לה שמשהו לא אפשרי..היא לא תנסה להבין היא נשארת בשלה עם עקשנות וחוסר גמישות מחשבתית. בבית היא דורשת המון תשומת לב ומאוד מייגעת אותנו, מרבה לכעוס ונוהגת להתחבא כאשר כועסת. כשנאלצת לעשות משימה, מבקשת עזרה ונראה שלא מאמינה בעצמה וביכולותיה, מצד שני היא מאוד עצמאית, עושה שיעורים ומערכת לבד, אוהבת להתקדם וחשוב לה להיות בקצב יותר מכולם. למרות שאנחנו בבית מעודדים להאט קצב, היא מתעקשת. יש לה גם עניין עם וויסות תחושתי שמקשה עליה מאוד, כל דבר שלובשת מפריע לה. אנו ממש אובדי עצות ומודאגים מן המצב.....אשמח לקבל חוות דעת.

שלום הילה, הורים טובים, אולי קצת טובים מדי, נוטים להתפעל מהילד שלהם על חכמתו, הישגיו וכישרונותיו. אלא שנדרשת גם זהירות, כדי לא להפוך את הילדים שלנו "מכורים" למחמאות, ומשועבדים להצלחות. ילד שרגיל לאספקה שוטפת של התפעלות, עלול לפתח אוריינטציה פרפקציוניסטית, שמשמעותה נוקשות, צורך להצליח בכל מחיר (פחד לשאת כישלון או אכזבה), ונטייה להימנע ממצבים שאינם מבטיחים הצלחה בטוחה. בדומה, הורים שמאפשרים לילד תחושה שהוא "מנהל את העניינים", מחמיצים את ההזדמנות ללמדו דבר או שניים על החיים החברתיים. כפי שאתם רואים, בתכם מתקשה לתפקד מול בני גילה, ומעדיפה את חברתם של המבוגרים. מבוגרים (באופן טבעי) נוטים לוותר לילדים קטנים ולא להתעמת איתם, בעוד בני קבוצת השווים לא עושים "הנחות". כדי שבתכם תוכל להתנהל היטב בסיטואציות חברתיות, עליה ללמוד לוותר, להתפשר, להתחלק, לנהל קונפליקט, להתחשב, ולשאת תסכולים. העובדה שאתם מותשים יכולה לרמז על כך שאינכם מציבים את הגבולות מולה בצורה יעילה או עקבית, מה שגורם גם לקשיים החברתיים שלה וגם לתשישות שלכם. לכן, העצה הטובה ביותר שאוכל לתת לכם, זה להגיע להדרכת הורים אצל פסיכולוג ילדים קליני, ולקבל כלים לייעול התקשורת והגדרת הסמכויות במשפחה. זו השקעה צנועה יחסית לתרומה העצומה של הדרכה כזו, ואני ממליצה לכם עליה בחום. תוכלי לנסות לדפדף גם כאן בפורום, או באתרי הורות טובים, ולקרוא עוד על חשיבותם של הגבולות ועל הדרך הנכונה להציבם. בהצלחה ליאת