בן שנה ותשע- הרגלי שינה

שלום רב, בעבר נעזרתי בך בהצלחה רבה. ושוב על בניבכורי בן שנה ותשע שבאמת מתפתח נהדר (כך אומרות הגננות והסייעות בגן). הוא הכי קטן בגן השתלב נהדר בתחילת השנה. הוא הולך מגיל שנה וחודש, מדבר יפה (לפעמים גם משפטים בני 3 מילים) אוצר מילים יפה ברור. לפעמים מודיע על פיפי יושב בשירותים ועושה וגם בחוץ אבל לדעתי עוד לא בשל לגמילה ואני עוד מחכה (ניסיתי קצת להוריד חיתול אחה"צ ולשים תחתונים ואחרי פעמים הוא סירב ולא התעקשתי). ישן לילה שלם מגיל שלושה חודשים (אחרי מאבק...) ומידי פעם היו נסיגות אבל עקשנות והתמדה שלנו הוא חזר לעצמו- הבעיה היתה תמיד בהירדמות. כל אופן לשאלתי- העברתי אותו למיטה רגילה לפני 3 חודשים. שבוע ראשון מצוין לא ירד המיטה אלא רק בבוקר . שבוע אחרי זה היה שבוע של החזרה למיטה. הפסיק לרדת מאז היו מידי פעמם ימים ששוב בחן- ירד החזרתי - לא יותר מ3/4 שעה שאני מחזירה אותו. השבועים האחרונים סיוט. באופן כללי כל מילה שניה שלו נהיתה- "לא רוצה". במשך שבוע החזרתי אותו למיטה עד שזה הגיע למצב כזה שאני מסיימת לקרוא את הסיפור הקבוע לפני השנה הוא שולח אותי מהחדר ולהבנתי- הוא רוצה להתחיל לשחק במשחק ה"החזרה". התהליך- בשבע וחצי מקלחת, סיפור, מכסה אותו לילה טוב. בפעם הראשונה שיוצא מהחדר אני מחזירה ואומרת שעכשיו לילה, ישנים, שהוא נשאר במיטה ומנסה לישון, אמא לא מרשה לרדת ההמיטה. בפעמים הבאות אני כמו רובוט- ללא דיבורים, ללא מבט. הוא מבקש "חיבוק אחרון", נותנת ואחרי זה זהו, אין יותר. לוקח שעה בסוף מתעלף במיטה...גם אני. בעלי בשלושה ימים האחרונים נקט בשיטה חדשה ואני ברגשות מעורבים לגבייה. הוא לוקח לו את המוצץ ואומר לו שאם הוא לא במיטה אין מוצץ (המוצץ מונח רק במיטה) , הילד בוכה בשיברון לב , עולה למיטה והוא נותן לו מוצץ. הוא יורד שוב מהמיטה והוא שוב לוקח לו את המוצץ ואז הוא אומר לילד לומר שלא יירד יותר מהמיטה, ורק אז יתן לו מוצץ. הילד מסרב בתחילה ולבסוף אומר שלא ירד ואז מקבל את המוצץ. זה יכול לקחת 3 פעמים ו-וואלה- הילד נשאר במיטה ונירדם עד הבוקר (שש וחצי) אז בא אלי ואני מעלה אותו בחיבוק ונשיקה. מה אתם אומרים על הדרך עם לקיחת המוצץ? על פניו היא עובדת אבל האם יכולה להיות לה השלכות רגשיות? סה"כ זה המוצץ האהוב שלו שמותר לו רק בשינה להיות איתו. האם יש דרך אחרת שלא חשבנו עליה?

שלום מיקה, אני לא בטוחה שאני לגמרי מבינה את שיטת המוצץ, ואיכשהו היא מעוררת אצלי אי-נוחות. אני מציעה שאם במילא את 'מטורטרת' שעה, הלוך ושוב, מדוע לא לשבת לידו עד שיירדם. אני מניחה שאם תשבי לידו, אחרי הסיפור (אפשר לעשות תורנות, פעם אמא ופעם אבא), זה ייקח פחות משעה. אני מאמינה שעם הזמן משך ההירדמות יתקצר. כך את נענית לצורך שלו בנוכחותך, אך משדרת גם נחישות: את יושבת על ידו, לא מאפשרת לו לקום מהמיטה, ולא מקיימת איתו שום דיבור או אינטראקציה אחרי "הסיפור-חיבוק-נשיקת לילה טוב". מה את אומרת? מחכה לעדכון ליאת

אני לא מסכימה עם האפשרות של לשבת לידו. הייתי שם וזה לא מוביל למקומות טובים (זו ישיבה שלא נגמרת ומביאה אותנו לאותה הנקודה- הוא יורד אני מחזירה).כי אם לשבת לידו אז למה בעצם לא לישון לידו, או בוא נלך עם זה יותר רחוק שישן איתנו.... הרעיון שאני רוצה שידע להירדם לבד, לישון לבד. עם עזרה מינימלית שלי- שזה הכנת הרקע לשינה- מקלחת, חדר חשוך, סיפור, חיבוק, נשיקה, היפרדות מיום. תודה בכל אופן.