חוקי המשחק

ניקח אדם נורמלי, ללא הכשרה רפואית מיוחדת, אך ששרת בצבא ועבר הדרכה כללית לגבי ביצוע הנשמה ועזרה ראשונה. נניח שהוא הולך ברחוב ורואה אדם שנופל ומראה סימנים של התקף לב (לצורך העניין). הוא ניגש ומנסה לעשות כל שביכולתו לעזור לאותו אדם בהסתמך על הכשרתו המינימלית ו-10 השנים שעברו מאז. האדם שנפל נפגע עקב הטיפול, נניח שמת למרות נסיונות ההחיאה או סובל מפגיעה מוחית, או במקרה הגרוע ביותר, מת עקב (ולא למרות) נסיון ההחיאה. מה אומר החוק לגבי העניין, האם האשמה מוטלת על אותו אדם שניסה לעזור למרות שידע שהכשרתו אינה מספקת? או שבהעדר אדם מוסמך, כל אחד צריך לעזור?

טרינטי, לקרוא לעזרה (להקשיב להנחיות המוקד) כל אחד צריך. אפשר גם לשאול את עורך הדין של בי"ח רמב"ם. http://doctors.msn.co.il/forums/list.php?f=5 עדי

אדם ללא הכשרה רפואית שעושה את מירב המאמצים להציל אדם שני נבחן במה שנקרה חוק האדם הסביר. כלומר מה היה עושה אדם סביר במקרה כזה. למשל הנשמה מפה לפה ו/או עיסויי לב זה בתחום העזרה של האדם הסביר לעומת זאת אם ינסה אותו אדם לפתוח בית חזה לעיסוי לב פתוח אין הדעת מקבלת שזה בתחוםהידע של אדם סביר. לכן במקרה הראשון לא יהיו תביעות ואילו במקרה השני סביר להניח שכן