נישואים ללא יחסי מין

שלום רב אני ואשתי בני 35 ונמצאים בזוגיות כ 13 שנים, מתוכן נשואים כ 7 שנים. יש לנו בן ובת. תדירות יחסי המין דעכה במשך הזמן וירדה לפעם בשבועיים בתחילת הנישואים ולאחר הולדת הילד הראשון (לפני כ5 שנים) לרמה של פעם ב3 עד 4 חודשים ולעיתים אף 6 חודשים. יש לציין כי רק אני יוזם יחסי מין ולמען האמת רק אני יוזם ביטויי קרבה גופנית (גם כאלה שאינם מיניים) כגון חיבוק ומגע. (האמת שאין לה בעיה לבקש מסג' רגליים). אני לוקח חלק מלא ובשמחה במטלות הבית והטיפול בילדים ומשתדל להראות את אהבתי לאישתי במחוות קטנות - מתנות, מכין ארוחה טובה עבורה וכו'. אך כל זה אינו מוביל לגילויי חיבה פיזית מצדה. בתחילה הוביל הדבר לכעס ותסכול אצלי. ניסיתי ליזום ייעוץ מקצועי אשר אישתי הסכימה לו (בחוסר רצון), אך זה נדחה ונדחה כי היינו עסוקים, כי לא מצאנו בייביסיטר ועוד ועוד. עם הזמן הגעתי להשלמה עם המצב ובחיי היום יום אין מריבות והאמת היא שאיני מרגיש כעס או עלבון ביום יום. הייתי אומר שסגרתי את תחושת הדחיה והאכזבה נאחורי קליפה עבה וקשה. דוקא כאשר אינני בבית (מילואים לדוגמא) ובשיחות עם החברים כל אחד על הזוגיות שלו אז עולות שוב תחושות האכזבה והעלבון שאני חש. היות ואישתי מניקה מזה שנתיים את בתנו הקטנה בלילות התקבע (ביוזמתי) מצב בו בתי ישנה עם אשתי ואני ישן בחדר אחר. אינני מסוגל לחזור לישון עם אשתי באותה מיטה כי מבחינתי ההרגשה היא לחוות דחיה כל לילה מחדש. לאחרונה אשתי דברה עמי על כך שזה לא נורמלי שאין אנו ישנים יחד אך ההרגשה שלי היא שהיא מעוניינת לקיים מראית עין של מצב תקין מחשש של "מה יגידו השכנים- או אמא שלה או השד יודע מי" ולא עולה כלל על דעתה שלשכב באותה מיטה כמו שתי גוויות לא מעיד על שום דבר תקין. שכלית, ברור לי שנדרש טיפול זוגי, אך מעשית אני עייף ומאוכזב מכדי "לסחוב את העגלה הזו" לבד. אף על פי כן, אני מאוד אוהב את אישתי. אציין כי כשנה לאחר תחילת הקשר בינינו קרה מקרה חד פעמי בו התנשקתי (בלבד) עם אישה אחרת והדבר נודע לחברתי (אשתי היום). במשך השנים היה לי החשד כי זה הגורם לבעיות בינינו, אך מעולם לא העליתי את הנושא במפורש. אנא עצתך

אור היקרה ראי תשובתי בפורום פסיכולוגיה ומיניות האישה. כל טוב ובהצלחה אילנה