פרידה..

שלום, אני בת 19 היה לי חבר במשך שלוש שנים. הקשר היה ממש ממש ממש טוב! אהבתי אותו כל כך שאני לא ממש יכולה לתאר כמה.. לפני 5 חודשים הוא עזב את הארץ למטרת לימודים+עבודה וניסיון לבנות חיים בחו"ל. עברו חמישה חודשים ואין יום שאני לא חושבת עליו. אין שבוע שאני לא בוכה מגעגועים.. אנחנו בהתחלה שמרנו על קשר 3 פעמים בשבוע.. ואז ראיתי שזה רק מחריף את המצב אז התרחקתי.. עכשיו אני מדברת איתו פעם בחודש. האם זה נורמאלי? זה יעבור מתישהו? ואיך אפשר לגרום לזה לעבור כמה שיותר מהר ולהמשיך הלאה? אוליי עדיף לא לדבר בכלל? תודה רבה על העזרה. שיר

לשיר שלום, אחת התשובות המסובכות ביותר היא בנושא של "איך להיפרד נכון" כלומר איך להיפרד כדי שיכאב כמה שפחות, במידת האפשר. יש הנוקטים את שיטת "החיסול המוחלט" ניתוק הקשר בבת אחת ויש הממוססים אותו לשמירה "בטפטוף" לאורך זמן. להערכתי עדיף, אם הדבר אפשרי לך, לנקוט בשיטת "החיתוך ודי", לפחות במציאות הפיזית, שהרי בנפש ובדמיון התהליך בטח ובטח שלא נגמר בבת אחת אלא נטחן בהדרגה במשך זמן ממושך. היתרון של שיטת "הגיליוטינה" היא שלא נוצר "חומר דלק שוטף" נוסף כך שהנפש ניזונה ממצבורי העבר בלבד והנפח היחסי שלהם מטבע הדברים הולך ופוחת עם הזמן, פשוט בגלל שעובר זמן שבו נוצרות חוויות חיים חדשות. במקרה הזה בו חברך לשעבר החליט לחתוך את הקשר ולבנות חיים חדשים בחו"ל הדבר לא משאיר לך איפוא ברירה אלא לנהוג כמותו מבחינה פסיכולוגית, כלומר לנתק במציאות לחלוטין. אין ספק שבעולם הפנימי יתקיים תהליך בלתי נמנע של געגוע - אבל - כעס על הנטישה - עצב ובהדרגה יתפתח גם רצון לדאוג לעצמך לחזור לשמחת חיים וליצור קשר חדש. זה כואב ואני מאחלת לך הרבה כוח ואמונה בעצמך שתתגברי על כך ותצאי לאהבה וזוגיות חדשים .

איך איך עוברים כזה דבר? אני כבר שנתיים בטראומת פרידה כואבת