בעיות
דיון מתוך פורום זוגיות, פרידה וילדים
היי, אני בת 22. אני נמצאת בזוגיות כבר 3 שנים. התחתנו אחרי שנה ביחד. אני הראשונה שחו והוא הראשון שלי. הוא גם בן הזוג הראשון שלי האמיתי. הזוגיות הייתה מאוד אינטנסיבית מהרגע הראשון, היינו כל הזמן ביחד, לא נפרדנו לרגע, עברנו לגור ביחד מהר מאוד והאינטימיות הרגשית הייתה מאוד גבוה, הייתה פתיחות מאוד גבוה אחד עם השניה, ואחרי כמה חודשים של מערכת יחסים כבר הרגשנו שאנחנו נועדנו להיות יחד ושאנחנו בלתי נפרדים ונצחיים. בחודשים הראשונים והמעטים הייתה משיכה מינית גבוה מאוד מהצד שלי. הייתי כמו נמרה לדבריו, והיה לי מאוד כיף. גם מצאתי את עצמי רוצה לרדת לו ונהנית מזה והכל היה מושלם. לאחר כחודש-חודשיים (לא הרבה זמן בכלל) היו לי כאבים ולאחר חודש ומשהו רק אובחנתי עם דלקת בצוואר הרחם. לאחר הטיפול הכאסים המשיכו ולאחר המון המון המון זמן אובחנתי עם וסטיבוליטיס. כל התקופה הזאת לא קיימנו כמעט יחסי מין ואם כן אז עם כאב אדיר שלי וסבל. הוא חיכה לי במשך שנה שלמה בלי יחסי מין כמעט בכלל. אני חייבת להודות שהתקופה הארוכה היא אשמתי. אני גררתי את הטיפול והאבחון. היה לי נוח להתעלם מזה למרות שהוא הביע בפניי את הקושי שלו ואת התסכול וכל פעם הייתי אומרת לו שאטפל סזה וכל פעם הזנחתי את המצב ולא הלכתי למספיק רופאים ולא טיפלתי במצב בצורה האופטימלית. לא הראתי שחשוב לי. התסכול שלו הצטבר והצטבר והתשוקה המינית שלי לא חזרה. במהלך התקופה של הכאב התחלתי להירתע מסקס ומהרעיון של סקס. כל מגע שלו הקפיא אותי וכל דבר חשבתי שיוביל לסקס ופחדתי. גם יחסי מין אחרים הרתיען אותי. לא רציתי להתמודד עם שום דבר מיני ושום דבר שיעורר בו חשק ובי כלום לא עורר חשק. לאחר שהחלתי טיפול לוסטיבוליטיס שכלל עבודה עם מאמנים (סירבתי לטיפול סקסולוגי-פסיכולוגי, אני מסרבת לחלוק את חיי הפרטיים עם אדם זר ומאמינה שדבר לא יכול להיפתר בעזרת עזרה מבחוץ אלא רק תוך עבודה משותפת של מי שהבעיה נוגעת לו), לאחר שהתחלתי את הטיפול הכאב ירד מאוד! כמעט נעלם לחלוטין ויכולתי ליהנות שוב מסקס ואף חוויתי יותר רצון לקיים אבל עדיין לא כמו פעם. עדיין יש חלק בתת מודע שלי שנרתע מסקס ואני יכולה להסתדר בלעדיו. הוא לא ממש חסר לי. רק לפעמים כשאני רואה סצנה סקסית בעיניי בסרט מתעורר לי רצון אבל לרוב כשזה מגיע לרגע האמת איתו אני נבהלת וזה יורד לי. אני נגעלת ממין אוראלי (מהטעם, מהריח, מהמרקם) והוא רואה את זה וזה מתסכל אותו. אני לא יוזמת מגע, לא מלטפת אותו סתם ככה, לא מראה מחוות קטנות של אהבה ומשיכה. יש לנו רגעים של סקס מהנים ומושכים, אבל בכלל לא כמו פעם, לא מספיק, והוא ממש ממש לא מרוצה. אנחנו חווים בעיות אחרות במערכת היחסים, כבר תקופה מאוד ארוכה והעניין הזה רק מכביד. במהלך כל המערכת יחסים כמעט הוא לא מרוצה ממני ומההתנהלות שלי. אני לא משקיעה מספיק במערכת היחסים ולא מחזירה לו יחס כמו שהוא מביא לי. אני מבטיחה לו שאשתנה או שאקפיד על איזושהי התנהגות ומפירה את ההבטחות שלי. אני חושבת בעיקר על עצמי ולא מוותרת על עצמי בשבילו. כל העניין הזה רק מכביד עוד יותר ואם הסקס יהיה מספק וטוב זה יקרב אותנו ואולי יקל על הבעיות האחרות. הייתי רוצה לקבל טיפים להחזרה של החשק התשוקה והרצון.
פונה יקרה, לצערי עליי לומר לך, כי הדרך בה את מתמודדת לא רק עם בעיות החסר בתשוקה מינית, ההירתעות מהתנהגויות מיניות והרתיעה הרגשית הכללית וההתנהגותית מבעלך, מצביעים על עמדה כוללת אנטיפתית כלפיי בעלך. מה שהתחיל כסיפור אהבה מדהים, אינטימי ומלהיב מינית הפך למקרטע ביותר מבחינה מינית , מלווה אנטגוניזם ועד מהרה גם שיבוש ביסים הבינאישים, בהם אינך מוצאת את האהבה והרצון לנתינה, להתחשבות ולהנאה משותפת כפי שהיה בעבר, למרות שאת מבטיחה להשתנות אינך מצליחה בכך. להערכתי או שהמצב ימשיך להיות לא תקין כי אין שום טיפ לגבי תשוקה מינית מאשר טיפ של אהבה עמוקה, אמון הדדי , פתיחות ושביעות רצון הדדית של שני הצדדים זה מזה. כל אלה חסרים במערכת הזוגית כרגע. הרושם הוא שהתחילה מערכת יחסים נהדרת ומטעמים שאינך מבינה בעצמך והם לא מודעים לך חלה נסיגה בהתנהגותך המינית ואח"כ הכללית. התשובה נמצאת ברבדים הלא מודעים שלך ועלייך להגיע אליהם ולהבין את עצמך ברמה עמוקה יותר מאשר כיום. מאחר ואת מגלה עמדה מאוד נוקשה ונחרצת שאינך מעוניינת לחשוף את עצמך בפני פסיכולוג/ית קליני/ת המתמחים ברבדים הלא מודעים, הרי דומה הדבר בדיוק לנסיגה באינטימיות בינך ובין בעלך. מה שהתחיל כ"כ יפה הפך להיות מאיים ואת נסוגת ממנו בנפש ובגוף. אני חושבת שעלייך לנהל שיחה מאוד רצינית ועמוקה עם בעלך בנושא הרגשי התנהגותי בינכם, שכן המצב המיני משקף כרגע את מצב היחסים הכללי. נסי להבין מדוע האינטימיות עברה שלב נסיגה וסגירה ומדוע יש בך התנגדות כה נוקבת לפתוח אותה בפני צד טיפולי כלשהו? כל טוב ובהצלחה אילנה