זקוקה לעצה

שלום אני בת 26 הכרתי בחור בן 22 לפני כחודשיים ודיברנו קצת, לא קרה בינינו שום דבר. לאחר כמה שיחות שהפכו לאט לאט ליותר עמוקות התחלנו גם להתראות, בינתיים אפשר לומר שאנחנו יוצאים שבועיים וקצת... אם אפשר לקרוא לזה ככה. פער הגילאים לא רלוונטי לדעתי, משום שהוא עוסק במקצוע מאוד רציני והוא עצמו בחור רציני ובוגר מאוד ביחס ובגישה שלו לחיים. גם לפי מה שהוא מספר תמיד היו לו קשרים רציניים... לפני כחודשיים הוא נפרד מהחברה שלו איתו הוא היה בקשר זוגי של לא מעט שנים (גם לפני כן היה בקשר זוגי ארוך עד כמה שאפשר להרחיב את הדעת על קשר זוגי בגיל הנעורים, אבל זה עדיין אומר משהו עליו מבחינת קשרים זוגיים). בכ"א, הבנתי שהם לא מתכוונים לחזור להיות ביחד, הוא אמר שהוא לא אוהב אותה יותר במובן הזה ושהפרידה ביניהם הייתה הדדית ומוסכמת. כשהכרנו ובתחילה היו לנו שיחות אפלטוניות לחלוטין הוא סיפר שלאחר כל הזמן הזה שהוא היה בקשר רציני הוא רוצה "לטעום" קצת את עולם הרווקות. בינתיים הקשר בינינו התהדק, כמו שכתבתי, התחלנו להתראות, בתחילה בפגישה עם חברים, ובפגישה ה"רשמית" הראשונה שלנו גם שכבנו, לא הייתי סגורה על עצמי אם זה דבר נכון לעשות אבל גם ככה כבר התקרבנו מאוד עם כל השיחות שהיו לנו לפני כן. בינתיים המשכנו להפגש והסקס בינינו ממש מדהים ומלא תשוקה, עד כאן הכל נשמע נהדר.... אבל כמובן שיש בעיות. הבעיה הראשונה היא שכמו שכתבתי הוא עובד במקצוע רציני ותובעני, התפקיד שלו בעיר אחרת מה שאומר שלפחות שלושה ימים בשבוע אי אפשר כמעט לדבר איתו והוא גם הולך לישון בעיר האחרת כך שגם להפגש איתו זה בלתי אפשרי. בהתחלה היינו מדברים בימים האלה גם כן ולאט לאט הפסקנו לדבר, הבנתי שאין לו הרבה זמן ואני לא רוצה להקשות וללחוץ עליו. אבל אני לא יכולה שלא לחשוב, עם מי הוא נפגש כשהוא בעיר אחרת, ומה הוא עושה כשאנחנו לא מדברים. מעולם לא הייתי קנאית במערכת יחסים, אבל אני מרגישה נורא בודדה (מבחינה זוגית) גם ככה ואני חושבת שקצת התאהבתי בו וזה שהוא מרוחק ממני ככה זה רק מעצים את התחושה וגורם לי לחשוב כל מיני מחשבות שאולי לא כל כך נכונות או הגיוניות. וזו הבעיה השנייה - אנחנו מתקשרים המון באמצעות צ'טים ולרוב הוא לא פונה אלי. אני לרוב פונה אליו, שמתי לב לזה ולכן הפסקתי לפנות אליו למרות שבד"כ נורא מדגדג לי לפנות אליו וכשאני עושה זאת הוא נענה ואנחנו מדברים אבל משהו נראה לי פתאום נורא מרוחק, אולי הוא פחות מתלהב ממני עכשיו? אבל הוא עדיין ממשיך לדבר איתי ובסופי שבוע אנחנו ממשיכים להתראות. הוא מראה קרבה, הוא מנשק ומחבק, וזה נראה שהוא מעוניין. אולי הוא כזה כי כזה הוא, בחור שיודע להפגין אינטימיות ואני "נופלת" בפח וחושבת שזה מראה על כך שהוא מעוניין בי. אולי הוא רגיל להפגין קרבה ואני מתרגמת את זה לכך שהוא רוצה אותי? אני נורא רוצה לשאול אותו מה דעתו על הקשר ולאן הוא חושב שזה מוביל, אני רוצה להגיד לו שאני לא רוצה להכנס לקשר חסר כל בסיס, אני לא רוצה להיות "על תקן" יזיזה... אבל אולי זה מוקדם מידי? לכאורה מכירים מס' שבועות ו"ביחד" שבועיים, וגם זה לא אינטנסיבי.... הבעיה השלישית היא שהניסיון שלי בקשרים לרוב לא משהו, אני נכנסת לקשרים ויוצאת מהם פגועה, לפני חצי שנה מישהו שבר לי את הלב ועשה את זה בצורה נוראית שהכניסה אותי לדיכאון רציני ולכן במשך חצי שנה לא רציתי לצאת עם אף אחד למרות שהתחילו איתי לא מעט (אני נראית ממש טוב). ועכשיו אנחנו יוצאים ואני כל הזמן בחששות ובחרדות שהוא לא ירצה אותי ושזה יגמר, אני מוצאת את עצמי עושה כל מיני טקטיקות מטופשות, הוא מצידו בחור ממש כנה ומדבר איתי על דברים מאוד אישיים וזה כמובן סוחף אותי לדבר על דברים אישיים ואני כל הזמן מנסה לעצור את עצמי, זה לא טוב לדעתי להחשף ככה על ההתחלה אבל אני לא מסוגלת, נגררתי איתו לשיחות על דברים נורא אישיים ואני מצטערת שעשיתי זאת. אני חושבת שזה עלול לפגוע בי... חוצמזה אני נורא מפחדת שהוא יחשוב שאני לא שווה את זה (לדוגמה, הייתי בקשר אחר עם בנאדם שזרק אותי ואמר לי בלי שמץ של עדינות שאני פשוט לא מעניינת - זה משהו שקורה, אני יודעת שאני עשויה להיות מאוד מעניינת מהצד, אבל בסופו של דבר יכול להיות שאין בי שום דבר מעניין) אז כמובן זה גורם לי להתרחק מהכל ואני מוצאת את עצמי נאלמת בכל פעם שאני מחבבת מישהו, אני מפחדת שאני אגיד את הדברים הכי אידיוטים והוא יחשוב עלי דברים שליליים.... אני נמשכת אליו נורא, ונמשכת לאינטלקט שלו אבל אני מרגישה כאילו אין לי שום דבר מה להציע, אני עובדת ולרוב די עסוקה אבל זה כאילו לא משאיר לי שום דבר להרחיב עליו את הדעת, החיים שלי נראים מעניינים אבל הם לא מסוגלים להחזיק שיחות ארוכות מידי עליהם כי כרגע הם די אחידים ואפורים. אני מנסה להעסיק את עצמי בעוד תחביבים אבל זה כאילו משאיר לי נקודות מאוד ספציפיות לדבר עליהן וזהו. אולי זה קשור לתקופה שאני עוברת, אבל התקופה הזו ארוכה ואני מרגישה קצת מנותקת מהעולם, יש לי נטייה להכנס לדיכאון שגורם לי לתחושת אדישות מסוימת, ואני מפחדת שאולי יש קשר בין הדברים. כמו שכתבתי אני עושה לא מעט דברים אבל יכול להיות שאין הרבה מה לומר עליהם, זה תופס לכמה שיחות וזהו. אני מנסה נורא "לטפס" כל הזמן ולאתגר את עצמי ולעשות עם עצמי דברים טובים שיגרמו לי לאושר, אני מנסה לסדר את החיים שלי ואני שמחה שיצא לי להכיר בנאדם כמוהו אבל אני מפחדת על הגבול הדק הזה בין הקשר שלנו לבין העיניין שלו לגבי. אני באמת לא יודעת מה לעשות איתו, כי אני חושבת שיש בינינו חיבור מיני ממש טוב והוא גם חושב ככה. חברה אמרה לי שחיבור מיני זה דבר חשוב וכנראה שזה מה שזה, אנחנו נמשכים אחד לשנייה והכל נראה נהדר כשאנחנו שוכבים אבל אח"כ יש איזה ריחוק בינינו ואני לא רוצה ש"ישתמש" בי בתור פיתרון להפגת הבדידות שלו, שהקשר בינינו יהפוך לכזה שבו אנו מתראים רק בסופי שבוע. אני גם ממש חרמנית עליו, חושבת עליו כל הזמן, כל פעם שאני רואה אותו אני נורא רוצה אותו ורוצה להרגיש קרובה אליו, אבל אני גם רוצה שנעשה דברים אחרים ושנדבר, לפעמים זה קורה, לפעמים לא. השיחות שלנו על ההתחלה היו יותר קרובות ומלאות, עכשיו זה מרגיש לי כאילו לא נותר לנו לומר הרבה. ואולי אני טועה.... כי אני מושפעת מכל מה שקורה בקשר הטרי הזה. אני לא מבינה למה הוא לא יוזם ולא פונה אלי, לא מתקשר ולא שואל בשלומי. אלא אם אני פונה אליו ואז הוא מראה נכונות. אני מפחדת שאם אני אגיד לו משהו בנושא הזה זה יעשה עבודה הפוכה וילחיץ אותו. אשמח לדעתך, תודה

מיכל שלום, הרושם הוא שבאופן כללי את סובלת מרמה ניכרת של דיכאון, חרדה, בדידות (גם כשאת בקשר זוגי) ודימוי עצמי נמוך. כל אלו מביאים להסתובבות במעגל של ספק והתלבטויות ובחשדנות כלפי מידת נאמנותו של בן הזוג שמחד מתואר כעסוק מדי בעבודתו מכדי להתפנות לשיחה איתך ומאידך קיים חשד שבוא בזמן הוא מתראה עם מישהי אחרת. בפרט מטרידה העובדה שאת חווה את עצמך כלא מעניינת ומזהה את שאלת העניין בכמות תחביביו של האדם. אדם הוא מעניין כאשר הוא מחובר לעולם ויש בו חדוות חיים, לא צריך לקרוא ספרים (למרות שזה נחמד לכשלעצמו) וגם לא צריך להיות בחוגים (שגם זה נחמד בפני עצמו) על מנת להיות מעניין. אדם צריך להיות משוחרר מחרדה. לדעתי מומלץ ביותר שתפני לטיפול פסיכולוגי על מנת להתחזק מבפנים שכן במצבך הנוכחי את חוזרת ויוצרת קשרים זוגיים ההופכים להיות עבורך מתסכלים, מאכזבים ומעוררי כאב.

א-את נשמעת בחורה לא טיפשה בכלל.תבטלי את מה שאמר לך הבחור שאת לא מעניינת...אם תחשבי כך-תיראי כזאת. ב-אני יצאתי עם לא מעט בחורים והיו לי את כל סוגי הקשרים שאת רק יכולה להעלות על הדעת...ממה שאת מספרת- חבל ששכבת איתן על הפעם הראשונה שיצאתם-לא משנה כמה מצידך החיבור ביניכם היה מושלם וכמה את חושבת שזה יכול להיות בסדר-הם לא רואים את זה כך,מבחינתם-אם היא שכבה איתי על הפעם הראשונה,בטח כמה מילים של חיבה כלפיה וטיפה הפגנה של חיבה זה כל מה שדרוש בשבילה... הם אוהבים לצוד את הטרף שלהם, אחרת הם לא מרגישים אתגר ולכ העניין שלהם נאבד. אנחנו מרגישות שזה האחד והם חושבים שאנחנו סתם עוד אחת... אם הוא מתרץ את חוסר הקשר שלו-לא משנה עבודה ולא משנה כלום-זה לא טוב-אם הוא היה רוצה הוא היה יוצר איתך קשר ויהי מה-כשהם רוצים-הם מוצאים זמן!!! אם את רוצהשזה יעבוד-שחקי אותה לא מעוניינת-זה תמיד עובד,הם חושבים-מה?יש לה דברים יותר חשובים ממני?היא כבר לא רוצה אותי כל כך?והם מתחילים לגלות עניין. ואם לזה הוא לא מגיב-אז עזבי אותו-אל תתאמצי יותר מדי-כמו שהתאהבת בו את תתאהבי בעוד מלא את רק צריכה לפתוח את הראש מה גם שאם הוא אמר לך שהוא רוצה "לטרוף את העולם" הוא בתתקופה שהוא לא יסתכל עלייך בקטע רציני אז חבל על העוגמת נפש שלך וחבל על הכאב שיבוא לך אחרי זה.החייים הם לא סרט הוליוודי שבסוף הם מתחתנים וגרים בפרוור עם 3 ילדים וכלב...