מבולבלת

היי אני בת 30 בקרוב, במערכת יחסים של כחמישה חודשים, בחודשיים הראשונים רציתי לראות אותו כל הזמן, שזה משהו שבדרכ לא קורה לי... אני אוהבת אבל כאילו מרגישה שמשהו לא ממש נכון, אני בחורה שנוטה לדיכאונות וצקיכה לפעמים שירימו אותה, שיצליחו להצחיק אותה... הוא מאוד שם בשבילי אבל לא ממש מצליח להרים אותי... מה שגם, גם לו יש נטייה למצב רוח ירוד, הוא מאוד רציני לגבי ואוהב אותי ונותן מעצמו ובהחלט משתדל, אבל עדיין חסר לו מעט שמחת חיים.... אני מתלבטת המון, המחשבות הורגות אותי.... הסיבה שאני ממשיכה עדיין בקשר היא בגלל שכל זה גם קרה לי במערכות יחסים קודמות... כך שאני מבולבלת אם זה באמת בגלל או בגללי, אני באמת מנסה למצוא את התשובה לכך מעומק הלב וכל פעם מגיע לתשובה אחרת. אנא עזרה.

דנה היקרה, יש להפריד בין דיכאון שנוכחות של אדם אהוב עשויה לשפר אותו ולרומם את מצב הרוח, לבין דיכאון שבו דווקא מעדיפים להסתגר או שנוכחות אדם אהוב אין לה השפעה עליו. אין לי מושג מה הן הסיבות לדיכאון שלך והאם את מטפלת בו. במידה וזהו דיכאון רציף ובעל תדירות גבוהה אני חוששת שהוא עלול לחבל לך במערכת יחסים - ראשית בשל הסבל הרגשי האישי שלך, ושנית בשל העובדה שבמצב זה קשה יותר ליהנות מאינטראקציה בינאישית מכל סוג שהוא. יתכן ועליך לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת להתגבר על התסמינים הדכאוניים (ובדרך כלל אין זה טיפול קצר), ובמקביל אם הבעיה אכן משבשת לך את מהלך החיים לפחות בתחום הזוגי, שהוא תחום בעל ערך רב, האם לא כדאי לפנות לפסיכיאטר של קופ"ח כדי לקבל תרופות נוגדות דיכאון וחדרה? השארת המצב כפי שהוא, אני חוששת, עלולה לחבל לך ביחסים הזוגיים כפי שהדבר קרה לך כבר בעבר, ועל כך חבל מאד. כל טוב ובהצלחה, אילנה