בעיות בזוגיות

ברצוני לפתוח באמרת תודה על מהות פורום זה שנותן עזרה לאנשים רבים, תודה. וכעת לבעיה הנידונה- אני ובן זוגי כשנה וחודשיים יחד. אני בת 21 והוא בן 25. שירותי בצבאי דרש המון נתינה ועמידה במשימה. נתתי מעצמי המון- שירות רחוק מהבית, שכוח אל, עם הרבה פעילויות פח"ע. אך עמדתי בחסינות ונתתי את כל אשר אני יכולה (זה מתקשר לבעיה שאציג בהמשך). הכרתי אותו כחודשיים לפני שחרורי, הוא לא עבד ולא למד. לא ראיתי זאת כבעיה. אך כשהשתחררתי ראיתי כיצד אני ועוד אנשים מסביבי פורחים והוא תקוע. ישר התחלתי ללמוד, כעת אני שנה ב', אני מתנדבת ועובדת. הבעיה הינה שאני מרגישה שאני נותנת מעצמי יותר מידי, אני משקיעה בכל דבר בחיי ונותנת כל רגע את השקעתי המקסימלית. הוא בדיוק ההיפך. נותן את המינימום. בתחילה זה לא הפריע לי. נהנתי מאוד לתת ולהשקיע בזוגיות. תמיד הכנתי לו את המאכלים שהוא אוהב, קניתי לו מתנות קטנות עם מכתבים, פינקתי אותו בעיסוי בגב ובראש כשכאב וגם כשלא כי כך ביטאתי את אהבתי אליו. ביום הולדתו שחלה באוגוסט השקעתי את נשמתי. בתור סטודנטית מאוד קשה מבחינה כספית אך בכל זאת הבאתי את המקסימום אשר היה לי והכנתי לו מתנה מדהימה בשווי 750 ¤. באוקטובר, כשחלה יום הולדתי קיבלתי ממנו 2 ספרים (שהיו במבצע) אשר מאוד אהבתי אך ראיתי בזה אכזבה. אני ממש לא מעוניינת בעושר וכסף ! אני מעוניינת במידה של השקעה ! אם אתה עני מרוד וכל המקסימום אשר אתה יכול לתת לי זה ורד, אך בשביל הורד הזה נסעת רחוק והשקעת מאוד בשביל להביא אותו אני אעריך את זה מאוד והראה בזה ביטוי אהבה כלפיי באופן מובהק. אך לא כך פניי הדברים. לפני יום הולדתי הוא קנה אוטו ושילם על קורס במחשבים, יש לו חסכונות אך למה לא להשקיע גם בי ? הוא יודע כמה טרחתי והשקעתי את נשמתי בו בכללי ובמיוחד במתנה שלו. למה לא לתת מעצמך ? שוב וזה לא העניין הכספי. זה הדברים הקטנים- הוא לא עוזר בבית שלו, הוא הילד הקטן והמפונק של המשפחה. עושה רק מה שצריך ולא יותר מזה. אם לא מבקשים ממנו הוא לא מגדיל ראש וטורח לשאול לעזרה או לעשות גם בלי שיבקשו. שוב זה ערך שבמיוחד השתרש אצלי בצבא אך זה לכל אורך חיי היה כך- לתת מעצמי את הכל בכל רגע נתון. בכל מישורי החיים. הוא עושה את המינימום בכל מישורי החיים. וזה במיוחד מפריע לי בזוגיות. יש לציין כי הוא גבר עם רגישות, אינטלגנטי, חכם, כיף לי לדבר עימו ולשתף אותו בחוויות שעוברות עליי. אך החיסרון היחידי הינו שהוא לא בנתינה. אני נותנת לו ללא כל בקשה לתמורה. אך ביום הולדתי זה היה הקש ששבר את גב הגמל. אני ציפיתי ליותר. ושוב לא מדובר בכסף, מדובר על לתת את המקסימום בשבילי, זה מראה לי כמה אתה אוהב אותי אך לא כך פני הדברים. הוא אמר שהוא רצה גם לקחת אותי למסעדה או לים אך באותו היום חזרתי עייפה ממבחן. אבל אי אפשר לחגוג בסוף השבוע ? נגמרו הימים ? לא חייב באותו היום של היום הולדת. דיברתי איתו על כך שהתאכזבתי ממנו. לא הייתה לו טענה מוצדקת, זה כביכול חלף אך לא מבחינתי. עד עכשיו דברים אלו יושבים בליבי ואתמול שוב הבהרתי לו שהתנהגותו לא מצאת חן בעיניי מבחינת הנתינה שלו בכל המישורים- שזה מעצבן שהוא עושה רק כשמבקשים ולא מעבר לכך. הוא אמר שהוא מנסה להשתפר. אני מודעת לכך שלא כולם מושלמים. גם בי יש חסרונות. אך מבחינתי נתינה זה דבר חשוב שמשפיע מימוש התכונות הטובות שיש בו שציינתי למעלה. נתינה זו אהבה. נתינה ללא גבולות. אני נתתי לו מעצמי כל כך הרבה. אני מרגישה מרוקנת. איך ניתן לשנות את פני הדברים ? איך אפשר לגרום לו לתת לי מעצמו ? אני שומעת על בני זוג של בנות שלומדות עימי ובני זוגם נותנים להם כל כך הרבה. אני מרגישה שמגיע לי יחס דומה. אני מרגישה שמגיע לי שיכבדו אותי. שיתנו לי, ואני אתן גם- זה אמור להיות הדדי.. זה כביכול נשמע שזה פשוט- שהוא לפחות עושה כשמבקשים. אבל עד שהוא עושה משהו לוקח מלא זמן כדי לשכנע אותו לעשות משימה מסוימת וגם כשהוא עושה אותה הוא מתלונן וזה מחרפן אותי ! עד שאני לא "מרעידה את השולחן " הוא לא זז מהכסא. אנחנו בקושי יוצאים (כי הדלק יקר), אני מאוד אוהבת לעשות ספורט ועד שאני משכנעת אותו לבוא איתי (רק להליכה לא הגעתי איתו לשלב של ריצה ! ) זה לוקח יובלות. בסקס זה גם משפיע חוסר הנתינה שלו ועשיית המינימום- כשהוא גומר "אין לו כוח" להמשיך ולענג אותי אז סיכמתי איתו שקודם נענג אותי ואז נענג אותו (לי יש כמובן אנרגיות ) וגם כשהוא מענג אותי לפני גמירתו הוא "מתעייף" אז יוצא שאני מענגת את עצמי, לבד.. לקח לי מלא זמן לחנך אותו שאצלנו בבית מפנים את הצלחת ושוטפים ועד שהוא הצליח להפנים זאת הוא לפעמים מתלונן על כך- כשאני באה אל משפחתו אני תמיד שוטפת את הכלים שלי + הכלים שנמצאים כבר בכיור ! הנתינה שלי מתבטאת גם דרך משפחתי- לקחנו אותו לחופשות, להרבה מסעדות- הכל על חשבוננו... אני לא מצפה לתמורה וגם משפחתי לא- אנחנו עושים את זה בכיף אך כשלמשל יש לנו בעיה במחשב והוא למד מחשבים הוא לא עוזר לנו... זה הוגן ? למה לא לעזור כשאתה יודע ומבין בתחום, לאנשים שנותנים לך ואוהבים אותך ? אני כבר לא יודעת אם אני מסתכלת על חצי הכוס הריקה ומתלוננת עליו או שבאמת יש כאן בעיה. שוב, יש לו תכונות מדהימות, אני מנסה להתרכז בהן, אך אני מרגישה מושפעת מ"אפקט ההילה"- שתכונה אחת ויחידה צובעת את כל התכונות שאחרות שהן טובות. אני מרגישה שפתאום התכונה הזאת אצלו כל כך מפריעה לי. האם הדוגמאות שציינתי לעיל נורמליות בין בני זוג ? האם הבעיה בי ? או בו ? אני מרגישה שישנם הבדלים בחינוך שלנו בתחום של הערכים. הוא הצעיר, בן זקונים, תמיד נתנו לו הכל. הוא לא התאמץ אף פעם. וגם בתחום הזה בחייו הוא לא מתאמץ. הוא תמיד מחפש קיצורי דרך. תמיד לעשות את המעט, לשלם את המעט (רק כשיש מבצעים), בנסיעה הוא תמיד מחפש את הדרך הכי קצרה, בלימודים הוא מחפש את הדרך הכי קצרה- לומד קורס ולא תואר, בעבודה ובצבא הוא תמיד עשה את המעט- אני כפי שציינתי נתתי את נשמתי בצבא והוא תמיד חיפש להוציא גימלים. הייתה לנו שיחה על כך בה אמרתי הכל. הוא אמר שהוא ישתנה וזה עניין של תהליך שלוקח זמן... העניין אם כדאי לי לחכות או לפרק את החבילה ? האם בכלל ניתן לשנות תכונה כזאת ? ושוב, תודה רבה !

פונה יקרה, בני אדם שונים מאוד זה מזה ברמת האחריות, המאמץ, הנתינה, שיתוף הפעולה, והמידה בה הם מוכנים להשקיע ולתת מעצמם הן עבור עצמם והן עבור הזולת. יש אנשים שהם מאוד חרוצים, נמרצים, ממוקדי מטרה ומנסים לעשות כל דבר על פי מיטב יכולתם - כך הם בנויים - הם לא יכולים אחרת. כל נתינה וכל עשיה שהיא פחות מהצורך שלהם בפרפקציוניזם ומקסימיליזציה אינה מספקת אותם. אחרים לא חשים צורך "להתאבד" כמותם. הם מעדיפים ב"קטנה", בניחותא, מה שיותר קל, אינם שאפתניים במיוחד, ובקצרה הקצב והדרישות שלהם מעצמם ומעצמם כלפי הזולת הוא מאוד מתון. בעולמך המושגי הם לא נמצאים בנתינה אלא דווקא נמצאים במצב של מוכנים לקבל וליהנות מכך. בואי נודה ונאמר שלפעמים זה הרבה יותר נחמד להתפנק ולקבל בעוד עבור אחרים מה שחשוב זה המאמץ, ההשתדלות ועומק הכוונה וההשקעה. אתם שונים לפי דבריך בצורה ניכרת מאוד זה מזה באופן שנראה שאת אינך שבעת רצון ואולי גם הוא לא, שכן יתכן שאת מעמידה בפניו דרישות או תלונות או בקשות שאין הוא רוצה ואין הוא מוכן למלאן או ש"אין לו כוח" לכך. לשם דוגמא ניקח אדם הקם בשעות השחר המוקדמות ויוצא לריצת 10 ק"מ, בעוד האחר רוצה להתפנק במיטה עד שעת בוקר מאוחרת. יש כאן הבדלי טמפרמנט, מזג, אופי, ראיית עולם, ערכים וכו'. לפעמים זוהי מערכת שלמה השלובה זו בזו של נטיות לב, מזג, אופי, נסיבות וכוחות נפשיים וקשה לאדם לשנות את זולתו השונה מאוד ממנו. לפעמים הברירה היא או לקבל את היש למרות הביקורת כלפיו וחוסר הנחת ממה שהינו, ואם אין אפשרות לקבל את היש כי הוא מאכזב מדי אז אולי לא נותרת הברירה אלא להחליפו ב"יש" אחר. כל טוב ובהצלחה, אילנה