התמודדות עם פרידה

היי, אני בת 17, לפני חודש אני וחבר שלנו נפרדנו. יצאנו במשך כחצי שנה והוא האהבה הראשונה שלי, והדבר שהכי קשה זה שאנחנו לומדים ביחד באותה הכיתה הפרידה עצמה הייתה כמו סוג של פצצה בשבילי, לא ציפיתי לה ולא חשבתי שהיא תגיע לפחות לא בזמן הזה למרות שהיא לא הייתה בצורה של ריב (אפשר לקרוא לזה פרידה יפה).. כשנפרדנו הוא בכה המון וגם אני כמובן, הוא טען שהוא מרגיש שזה כבר לא כמו פעם ושהוא רוצה להיפרד ושזה כבר לא מתאים...באותו הרגע אני פשוט נשברתי לא הבנתי מאיפה זה הגיע ויותר מכול לא הבנתי למה, ושאם הוא אוהב אותי הוא אמור להלחם למען זה ולא לוותר...במשך שבוע הייתי שבורה בכיתי כל היום וחשבתי עליו בלי סוף והתפללתי ל-ה לקבל ממנו איזשהו יחס (הודעה טלפון משהו..) למרות שכולם אמרו לי שעדיף שלא...באמת שהדבר שהכי הכי קשה זה העובדה שאנחנו לומדים ביחד באותה הכיתה ורואים אחד את השני כל יום מה שעוד יותר מקשה עליי לצאת מזה..עבר כבר חודש שבו כל יום יותר קשה לי מזה שלפניו, אני מתגעגעת אליו לא מצליחה לחשוב על שום דבר חוץ ממנו, לא באלי לצאת עם חברות אין לי כוח לכלום פשוט ואני מרגישה שבמקום להצליח לשכוח אותו עם הזמן קורה אצלי בדיוק ההפך, אני פשוט תקועה לא מצליחה להמשיך הלאה כי אני אוהבת אותו. כל יום מחדש שאני רואה אותו בבית ספר אני נכנסת לזה שוב פעם ונשארת תקועה עם כאב עצום בגלל העובדה שאני איתו המשך חצי מהיום שלי. יש לי כמה שאלות שאני רוצה לשאול: 1) לגבי העניין שאנחנו לומדים ביחד באותה הכיתה שזה הדבר שבאמת גורם לי להרגיש תקועה ולא להתגבר על הפרידה הזאת..איך להתנהג ומה לעשות בקשר לזה? 2) מהם הדברים שאני צריכה לעשות כדי להצליח להמשיך הלאה בחיים שלי וללמוד לחיות בלעדיו.?. ולהצליח להתגבר עליו למרות שאני רואה אותו כל יום? שללא ספק לא רק שהוא האהבה הראשונה שלי, אני עדיין אוהבת אותו ומרגישה שאני פשוט לא מצליחה לצאת מזה... אני באמת זקוקה לעזרה שלך!! ותודה ענקית מראש!!!

טליה היקרה, מה שאת כותבת אודות הכאב שלך והפרידה הם הדברים הכי טבעיים והכי נורמליים שיש. לצערך הרב התרחשו שני תהליכים: 1. האהבה בליבו של החבר השתנתה או פחתה, מסיבותיו הפנימיות בלי שאת ואני יודעות למה ומדוע. יש אנשים שנדלקת בהם אהבה ואחר כך נכבית. בהחלט יתכן מצב של חוסר סימטריה במצב שהאחד ממשיך לאהוב והאחר כבר לא. זהו מצב מתסכל וכואב ביותר. הפתרון היחיד ההגיוני במצב כזה הוא התנתקות מוחלטת ככל שניתן. 2. הנסיבות המתסכלות והמשגעות הן שאת לומדת איתו באותה הכיתה וזה ללא ספק שמן למדורת הכאב, שכן את נאלצת לראות אותו מדי יום. איני יודעת מה האופציות שלך לשנות כיתה, אבל אולי לפחות יש אופציה לשנות מיקום ישיבה בכיתה כדי שלפחות "ייתקע" לך פחות בעיניים. זאת נשמעת הצעה מאוד עלובה אבל, אני מצטערת, אין ברשותי אחת טובה יותר אלא אם תעזבי את מקום הלימודים, מה שחבל בשלב כל כך קרוב לסיום הלימודים. תהליכי כאב ואבל על פרידה הם תהליכים בלתי נמנעים. נסי להשקיע את כאבך במצבי יצירה שונים כגון כתיבה, נגינה, או יצירה מסוג כלשהו. דברי על כך עם חברות עד כמה שאת מרשה לעצמך "לטחון" להם. דברי עם הוריך וכמובן קחי לעצמך את כל החופש שבעולם לבכות ולהיות עצובה. אם זה לא יחלוף או יפחת משמעותית תוך כמה חודשים יש אולי מקום לשקול פניה לטיפול פסיכולוגי קצר כדי להתגבר על המשבר, אבל האמת היא שהחלמה לוקחת את הזמן שלה. כל טוב ובהצלחה, אילנה