ייעוץ דחוף

שלום, אני בת 20 ויש לי חבר כבר שנה וחצי. לפני שהתחלנו לצאת לא האמנתי שאני אסתכל עליו. לא נמשכתי אליו ולא כלום.. סתם היה לי שיהיה לי גבר.. בתחילת הקשר לא התרגשתי מכלום הוא כל הזמן עם פרצוף קשה וחסום.. פה ושם רק זורק מילים.. אין בו עניין.. הוא לא מתרגש כלום ולא מעריך כלום.. וניסיתי ואני עדיין מנסה להרים את הקשר הזה.. אני רוצה לציין שהוא ישן אצלי כמעט כל יום אוכל אצלי מתקלח אצלי ואני רק בהתחלה היתי הולכת אליו ועכשיו כבר לא. הוא בקושי מראה אהבה ובכלל לא נראה שהוא מתאמץ לרגש אותי.. אני בחורה מאוד רצינית שנותנת הכל מעצמה וגם מראה אהבה.. אבל כמה אפשר להראות אהבה שלא מחזירים לך.. הוא בן מוזר הוא יכול להיות שקט ופתאום מתפרץ.. הוא גם לא מנומס.. לא אומר תודה להורים שלי שיוצא מהבית .. ממש שלוח.. הוא גם בקושי מחייך..ומשום מה הוא מקרין לי את המרמור הזה וגם אני נהיית כמוהו,. שזה דיי מביך להיות כזה שאתה יושב עם אנשים ולא מדבר. היה לנו כבר פרידה של כמה ימים ולא יכלתי יותר היתי חייבת לחזור אליו הרגשתי אבודה בלעדיו. וזה מעצבן אותי כי אני בטוחה שמגיע לי יותר טוב ואין לי אומץ להיפרד ממנו אני רגילה אליו ברמות שאני בקושי יכולה יום בלעדיו.. רק להריח את הריח שלו וזהו.. ואני מתוסכלת נוראא כי כל המצב הזה ממש מכבה אותי ויש לי שמחת חיים וזה מציקק לי ממש .. יש מצבים שאנחנו רבים והוא לא מתרגש מכלום ואני יכולה למות מיזה.. מה עושים במצב כזה ???? בבקשה עזרה

אורטל היקרה, לפי התיאור אין שום סיבה אנושית מודעת, רגשית ורציונלית, להימצא עם הבחור אליו את מכורה. כל הסיבות הן למהר ולעזוב אותו ולנוע רחוק ממנו ככל האפשר. הבעיה אינה הבחור, אלא אני חוששת לומר, שהבעיה היא בתוכך. מטעמים שאינך מודעת אליהם את זקוקה רק לנוכחותו ולריחו והם ממלאים אותך ונותנים לך תחושה טובה. כל שאר הפנים והחוץ רק מפריעים. לצערנו אי אפשר שתהיה נוכחות לבן אדם, כולל ריח בהיותו יצור חי, תוך ריקון פנימיותו ואישיותו. אני מניחה שאם רק הנוכחות והריח הם הגורם הדומיננטי עבורך, הדבר קשור לזכרונות ראשוניים מאוד מוקדמים וככל הנראה גם לא מודעים. למעשה, האובייקט (האדם) האנושי הראשון אליו אנחנו מתחברים מעניק לנו שלושה דברים: נוכחות (כולל מגע), ריח והזנה. במקרה הנוכחי, ההזנה שאת מקבלת היא שלילית ורעילה, אך עצם הנוכחות והריח מפצים על כך. לא ברור לי הרקע המשפחתי שלך, לא ברורים לי יחסיך המוקדמים עם אמך, לא ברורה לי האווירה המשפחתית שלך, אך אין לי ספק שיש כאן נגיעה בתהליך נפשי מאוד לא מודע ומאוד עמוק שעליו לחשפו אך ורק בטיפול פסיכולוגי החותר לעמקי התת מודע. הבעיה אינה בינך ובין בן הזוג, שהוא כה לא מתאים לך, וכה לא מתאים לזוגיות כיום באופן כללי, אלא הבעיה היא בינך לבין עצמך ובחוסר יכולתך להתקיים ללא הנוכחות הפיסית שלו ולו ליום אחד בלבד. מהרי וגשי לטיפול של פסיכולוגיית מעמקים. על מנת שלא תפלי בעתיד ליחסים כה בלתי הולמים וכה מזינים בשל איכות אסוציאטיבית של תודעה מאוד מוקדמת, ככל הנראה משנות הינקות. כל טוב ובהצלחה, אילנה