אם לדבר עם בן הזוג או להעלים עין...

שלום רב, אני גרושה בשנות ה- 38 לחייב ויוצאת עם גבר גרוש בשנות ה- 40 לחייו. את הקשר בנינו אפשר להגדיר- מעולה, אם כי משהו שקרה לפני מס' ימים הציף אצלי רגשות מעורבים. אציין כי המצב הכלכלי של שנינו הוא מעל הממוצע. ביום האהבה אני ובן זוגי יצאנו למסעדה עם עוד 4 זוגות חברים. במסעדה כולם הזמינו לאכול ולכל אחד ואחת היתה הזמנה משלו/ה. בן זוגי לא טרח לשאול מה אני רוצה להזמין - בנפרד ממנו- אלא כיוון להזמנה אחת לשנינו. די הופתעתי. כשהגיעו המנות הרגשתי שכולם נועצים בי עיניים והרגשתי שאני פשוט רוצה להיעלם. לקום וללכת ולא להיות שם... הגיעה מנה קטנה שבקושי הספיקה לשנינו ואני רק- טעמתי. כל אחד נהנה מארוחה משלו. אחד הנוכחים הסתכל עליי ושאל : אתם לא מזמינים???? הרגשתי שאני רוצה להעלם באותו הרגע... מרוב בושה. אמרתי שזה בסדר ושהזמנו מנה אחת לשנינו. גם בסוף הארוחה הרגיש לי שהוא המציע קינוח בחצי פה ולא ממש התכוון לזה. אני כמובן ויתרתי.. ביציאות שלנו הנטל מתחלק על שנינו. יוצא לרוב שאני מזמינה לאירועי תרבות ובן זוגי מזמין לבתי קפה. הקשר בנינו טוב ויציב ואני מרגישה שמצאתי את האחד, אבל המקרה האחרון מעט העכיר את תחושתי. זאת לא הפעם הראשונה שהוא אומר נזמין משקה אחד לשנינו או ארוחה אחת לשנינו.לפעמים אין לי בעיה זה אבל באותו היום בגלל שיצאנו עם חברים הרגשתי- ממש רע ומבוישת. התלבטתי אם לשוחח איתו לגבי תחושותיי, אבל לא רציתי להעכיר יותר את האווירה ולא רציתי להעליב אותו. מצד שני אני מסתובבת עם תחושות לא נעימות. אציין כי אני אוהבת אותו והוא חשוב לי. אציין כי במשך שנה שאנו יחד הוא לא יזם ולו פעם אחת סופ"ש במלון או בצימר. אני יזמתי ואפילו שלמתי. אני רוצה להמשיך ליזום אבל כל פעם עוצרת בעצמי. אני קצת אובדת עצות בקטע הזה. אשמח לשמוע את דעתך.

עדי היקרה, על עניו את מתארת את בן זוגך כקמצן הנמנע מהוצאת כסף על בילויים או ארוחה טובה למרות שלפי דעתך מצבו הכלכלי מעל הממוצע. אם את אוהבת אותו וחושבת שהוא האחד הרי יש להציף בכנות את השאלה הכספית ולנסות ולהבין את מניעיו ואת גישתו לענייני כסף והוצאות על בילויים. ייתכן שהוא חווה את הדברים וחווה אותם בצורה שונה מאשר את וייתכן שתמצאו משוואה משותפת לחלוקה בנטל הבילויים ביניכם. יש אנשים שהם חסכניים גם אם אין לכך "הצדקה" כלכלית, זהו עניין של אופי וחינוך לפוריטניות או חינוך לחסכנות ובהחלט הם יכולים להתפתח בעניין ולהיפתח לאופציות נוספות. כך או כך אינך יכולה לטאטא את העניין מתחת לשטח ויש להעלותו במלוא הכנות והעדינות המתבקשת, ללא האשמות ותלונות אלא תוך הצגת ציפיותייך והמתנה לקבלת תגובותיו לעניין. במידה ויעלו קשיים בשיחה או עניינים נוספים את מוזמנת לפנות שוב. כל טוב ובהצלחה,\אילנה

אני אולי בחורה בת 27 שלא יודעת יותר מדי מהחיים שלי אבל אני חושבת שאם את רוצה לאכול במסעדה ובן הזוג שלך לא מזמין לך, את אישה עצמאית ובעלת מסוגלות עצמית שיכולה לקרוא למלצר ולהזמין לך מה שאת רוצה לאכול. אף אחד לא הסתכל עליכם אלא הכל בראש שלך כי את הרגשת לא נעים וזה לגיטימי. הייתי ממליצה לך להרגע מהמקרה וללכת לדבר איתו בצורה שקולה על מה שאת הרגשת. אולי הבנאדם חווה קשיים כלכליים שאת לא יודעת עליהם? אולי הוא פשוט לא הבין שהוא מזמין מנה קטנה, גברים זה עם מפגר, הם לא מבינים רמזים עבים או דקים. כל קשר בין גבר ורמז הוא מקרי ביותר. אני בטוחה שאחרי שתדברי איתו בצורה נעימה ולא תוקפת הוא ישמח לפנק אותך במנה כפולה! לימור